אלתר אשר אברהם אבא דרויאנוב - תעודת רישום בספר זכרון הנפטרים מטעם בית מנוחה לזקנים גלמודים תל אביב תרצ"ח 1937-8.
קפלים וקרעים.
מידות: 15.5 / 12.5 ס"מ
אַלְתֶר אשר אברהם אבא דרוּיאָנוֹב (6 ביולי 1870, ז' בתמוז תר"ל, דרויה, מחוז וילנה, האימפריה הרוסית (ליטא) – 10 במאי 1938, ט' באייר ה'תרצ"ח, תל אביב, פלשׂתינה-א"י) היה סופר, עורך, מתרגם ועיתונאי עברי ופעיל ציוני.
דרויאנוב נולד בעיירה הקטנה דרויה שבמחוז וילנה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (ליטא), להורים אמידים ומשפחת רבנים לאביו הרב אליקים (גצל) פסח ולאמו הרבנית טרינה תהילה, למד תורה מאביו וסבו, ובגיל 17 הלך ללמוד בישיבת וולוז'ין[1]. דרויאנוב שימש כמזכיר "הוועד האודסאי". הוא עלה לארץ ישראל שלוש פעמים: ב-1903, ב-1906 ולבסוף ב-1921 יחד עם חיים נחמן ביאליק. החל משנת 1909 ועד 1914 הוא התגורר בווילנה, ולאחר מכן באודסה, ושימש כעורך "העולם" - ביטאונה השבועי של ההסתדרות הציונית העולמית.
בשנת 1918 ייסד באודסה, עם ידידיו ביאליק ורבניצקי, את המאסף לזכרונות, אתנוגרפיה ופולקלור "רשומות", אשר שם לו למטרה לבטא את ההוויה והמסורת של כל תפוצות ישראל. היה מנהלה ועורכה הראשי של הוצאת "דביר".
ב-1919 החל במפעל עריכת הכתבים לתולדות חובבי ציון ויישוב ארץ ישראל (אודסה, הוצאת הוועד ליישוב ארץ ישראל), אך לא סיימו (המפעל הושלם שנים מאוחר יותר בידי שולמית לסקוב). ערך גם את "מימים ראשונים", ירחון ל"דברי ימי התחייה בישראל", בהוצאת התאחדות האיכרים. חתם את מאות מאמריו בעשרה כינויים ו"שמות מליצה" שונים, לרוב חתם גם בשם העט: 'אבגד', "לעיתים" בשם 'אבגד האדרעי'[2], חיבור של ראשי תיבות לשמו (אלתר בן גצל דרויאנוב) ושם עיר הולדתו[3]. נקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב, ולבקשתו - ללא הספדים
דרויאנוב זכור בעיקר בשל "ספר הבדיחה והחידוד", שאותו כתב, תרגם וערך (מהדורה ראשונה: פרנקפורט תרפ"ב; מהדורה אחרונה: דביר, תל אביב תשנ"א). זהו ספר המרכז בעברית ממיטב הבדיחה היהודית, והוא מתעד הווי יהודי שהיה במזרח אירופה.
בהקדמה למהדורה הראשונה כתב דרויאנוב כי הרעיון להולדת הספר עלה במוחו כאשר שהה בבית-הבראה סמוך לדרזדן בגרמניה. נאסר עליו לקרוא חומר-קריאה כבד, ועל כן ישב ימים שלמים וקרא ספרי בדיחות והלצות. כאדם משכיל ורחב אופקים, קרא בהן בכובד ראש, והחליט לקבץ את הבדיחות לכלל אנתולוגיה יסודית, מתורגמת לעברית.
ספר תל אביב
בשנת חייו האחרונה הוציא דרויאנוב לאור את יצירתו החשובה ביותר: "ספר תל אביב". ספר זה הוא העדות ההיסטורית המלאה והאמינה ביותר לתולדותיה של העיר העברית הראשונה. במקור היה אמור לצאת כרך שני לספר, אך בשל מותו של דרויאנוב יצא רק הכרך הראשון והמלאכה מעולם לא הושלמה. הספר מחולק לארבעה חלקים:
יפו
אחוזת בית
תל אביב
סט מפות העיר (אותן הכין אברהם יעקב ברור).
יתרונו של דרויאנוב היה בכך שהייתה בידו הגישה לא רק למסמכים שהיו מצויים בידי גורמים רשמיים, כי אם המקור הראשון וחומרים מאוספים פרטיים של מייסדי תל אביב והנוגעים בדבר, שעם השנים אבדו. הספר שיצא על ידי עיריית תל אביב לא יצא מאז הדפסתו הראשונה במהדורה נוספת, ונחשב לפריט אספנים יקר-ערך.[דרוש מקור]
מקור: ויקיפדיה