מכירה פומבית 13
אמנות, סיכות וסמלים, ארץ ישראל, נומיסמטיקה, מסמכים וחפצים מיוחדים
CollecTodo
צור קשר עם בית המכירות
18.2.18
זכרון יעקב, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 41:
דער יוד' ('היהודי'); שבועון (בהתחלה: דו-שבועון) שהופיע בין השנים 1902-1899; נערך בוורשה ונדפס בקראקוב.
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
280
עמלת בית המכירות: 19%
מע"מ: 18%
על העמלה בלבד
|
דער יוד' ('היהודי'); שבועון (בהתחלה: דו-שבועון) שהופיע בין השנים 1902-1899; נערך בוורשה ונדפס בקראקוב.
מפרט: 47 גיליונות
1900 - גליונות: 5 6 7 8 9-10 11 15-16 19 22 31 35 36 37 38 39 44 51
1901 - גליוניות: 1 5 10 11 12 14-15 16 17 20 23 27 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48-49
50 51 52
הופעתו של 'דער יוד' מסמן שלב חדש בהתפתחותה של עיתונות יידיש במזרח אירופה בפרט ושל תרבות יידיש המודרנית בכלל. שני השבועונים ביידיש שהופיעו ברוסיה הצארית במחצית השנייה של המאה הי"ט, 'קול מבֿשׂר' ו'יודישעס פֿאַָלקס-בלאַט', היו פרי יוזמתם של העורך אלכסנדר צדרבוים. הקשיים העצומים שהשלטונות הצאריים הציבו על דרכה של עיתונות יידיש גרמו לכך שעם הפסקת הופעתו של 'יודישעס פֿאָלקס-בלאַט' ב-1890 לא נותר אף פרסום פריודי ביידיש בארץ שבה חיו חמישה מיליון יהודים, שרובם הגדול היה אז דובר יידיש. 'דער יוד' מילא את החסר הזה, ולו במעט, והיה בו מן החידוש – מבחינת הגוף שעמד מאחוריו, וכמו כן מבחינת תוכנו וצורתו.
'דער יוד' היה הפרסום הפריודי הראשון ביידיש במזרח אירופה שהמו"ל שלו לא היה אדם פרטי אלא גוף ציבורי – הוצאת 'אחיאסף', ההוצאה לאור העברית, שפעלה בוורשה ברוח ציונית ובהשראתו של אחד העם. עצם העובדה שההוצאה הזאת (המו"ל של 'לוח אחיאסף' ושל 'השלח') החליטה לפרסם כתב-עת ביידיש מוכיחה את עליית מעמדה התרבותי. הגיליון הראשון הופיע בינאר 1899 (התאריך הלועזי: 5 בפברואר). לצורך הוצאתו של 'דער יוד' הזמין המו"ל את יהושע חנא רבניצקי (1944-1859) לבוא לוורשה, והוא היה לעורכו הראשון, אף ששהה בעיר הזאת זמן קצר וניהל את עיקר עבודת העריכה מאודסה. מגל' 21 ב-1899 התמנה לעורך הפעיל הציוני ואיש החינוך יוסף לוריא (1937-1871), והוא שימש בתפקיד זה עד לסגירתו של השבועון בסוף 1902 (בדרך כלל לא צוין תפקידו כעורך על גבי השבועון).
מערכת השבועון הייתה בוורשה, אך כיוון שהשלטונות הצאריים לא רצו להעניק רישיון להוציא שבועון ביידיש הוא נדפס בקראקוב, וממנה נשלחו הגיליונות המודפסים לוורשה לשם הפצה, לאחר שעברו את הצנזורה. הדבר גרם לעיכוב רב בהפצת השבועון למנויים, ובעצם מנע מ'דער יוד' את האפשרות להיות שבועון המבוסס על חדשות היום. בשנות קיומו היה משקלו של החומר הספרותי והעיוני ניכר הרבה יותר ממשקלו של החומר החדשותי.
הכותרת ותת-הכותרת של השבועון היו משמעותיות: לעומת הדגש על 'העם' בכותרת של 'יודישעס פֿאָלקס-בלאַט' הכריז דער יוד על כך שהוא 'צײַטשריפֿט פֿיר אַלע יודישע אינטערעסען' ('כתב-עת לכל העניינים היהודיים'), והיה בכך משום הגבהת מעמדו של השבועון ביידיש. מבינת הפצתו נרשם בשני צדיה של הכותרת את מחירו עבור המנויים: מצד ימין פורט המחיר עבור אוסטריה-הונגריה, גרמניה, ארץ ישראל, 'ארצות אחרות', אמריקה ואנגליה, ואילו מצד שמאל המחיר עבור רוסיה. בכך היה 'דער יוד' הפרסום הפריודי הראשון ביידיש ששאף לתפוצה כלל-עולמית. רשימת המפיצים שלו, שהתפרסמה מדי פעם בגיליונותיו, כלל שמות מארצות הברית, אנגליה וארץ ישראל, אבל אין ספק שרוב המנויים באו מתוככי הקהילות בתחום המושב ברוסיה הצארית, ורשימת המפיצים המפורטת מלמדת באיזה יישובים היו אמורים להימצא מנויים של השבועון.
מפרט: 47 גיליונות
1900 - גליונות: 5 6 7 8 9-10 11 15-16 19 22 31 35 36 37 38 39 44 51
1901 - גליוניות: 1 5 10 11 12 14-15 16 17 20 23 27 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48-49
50 51 52
הופעתו של 'דער יוד' מסמן שלב חדש בהתפתחותה של עיתונות יידיש במזרח אירופה בפרט ושל תרבות יידיש המודרנית בכלל. שני השבועונים ביידיש שהופיעו ברוסיה הצארית במחצית השנייה של המאה הי"ט, 'קול מבֿשׂר' ו'יודישעס פֿאַָלקס-בלאַט', היו פרי יוזמתם של העורך אלכסנדר צדרבוים. הקשיים העצומים שהשלטונות הצאריים הציבו על דרכה של עיתונות יידיש גרמו לכך שעם הפסקת הופעתו של 'יודישעס פֿאָלקס-בלאַט' ב-1890 לא נותר אף פרסום פריודי ביידיש בארץ שבה חיו חמישה מיליון יהודים, שרובם הגדול היה אז דובר יידיש. 'דער יוד' מילא את החסר הזה, ולו במעט, והיה בו מן החידוש – מבחינת הגוף שעמד מאחוריו, וכמו כן מבחינת תוכנו וצורתו.
'דער יוד' היה הפרסום הפריודי הראשון ביידיש במזרח אירופה שהמו"ל שלו לא היה אדם פרטי אלא גוף ציבורי – הוצאת 'אחיאסף', ההוצאה לאור העברית, שפעלה בוורשה ברוח ציונית ובהשראתו של אחד העם. עצם העובדה שההוצאה הזאת (המו"ל של 'לוח אחיאסף' ושל 'השלח') החליטה לפרסם כתב-עת ביידיש מוכיחה את עליית מעמדה התרבותי. הגיליון הראשון הופיע בינאר 1899 (התאריך הלועזי: 5 בפברואר). לצורך הוצאתו של 'דער יוד' הזמין המו"ל את יהושע חנא רבניצקי (1944-1859) לבוא לוורשה, והוא היה לעורכו הראשון, אף ששהה בעיר הזאת זמן קצר וניהל את עיקר עבודת העריכה מאודסה. מגל' 21 ב-1899 התמנה לעורך הפעיל הציוני ואיש החינוך יוסף לוריא (1937-1871), והוא שימש בתפקיד זה עד לסגירתו של השבועון בסוף 1902 (בדרך כלל לא צוין תפקידו כעורך על גבי השבועון).
מערכת השבועון הייתה בוורשה, אך כיוון שהשלטונות הצאריים לא רצו להעניק רישיון להוציא שבועון ביידיש הוא נדפס בקראקוב, וממנה נשלחו הגיליונות המודפסים לוורשה לשם הפצה, לאחר שעברו את הצנזורה. הדבר גרם לעיכוב רב בהפצת השבועון למנויים, ובעצם מנע מ'דער יוד' את האפשרות להיות שבועון המבוסס על חדשות היום. בשנות קיומו היה משקלו של החומר הספרותי והעיוני ניכר הרבה יותר ממשקלו של החומר החדשותי.
הכותרת ותת-הכותרת של השבועון היו משמעותיות: לעומת הדגש על 'העם' בכותרת של 'יודישעס פֿאָלקס-בלאַט' הכריז דער יוד על כך שהוא 'צײַטשריפֿט פֿיר אַלע יודישע אינטערעסען' ('כתב-עת לכל העניינים היהודיים'), והיה בכך משום הגבהת מעמדו של השבועון ביידיש. מבינת הפצתו נרשם בשני צדיה של הכותרת את מחירו עבור המנויים: מצד ימין פורט המחיר עבור אוסטריה-הונגריה, גרמניה, ארץ ישראל, 'ארצות אחרות', אמריקה ואנגליה, ואילו מצד שמאל המחיר עבור רוסיה. בכך היה 'דער יוד' הפרסום הפריודי הראשון ביידיש ששאף לתפוצה כלל-עולמית. רשימת המפיצים שלו, שהתפרסמה מדי פעם בגיליונותיו, כלל שמות מארצות הברית, אנגליה וארץ ישראל, אבל אין ספק שרוב המנויים באו מתוככי הקהילות בתחום המושב ברוסיה הצארית, ורשימת המפיצים המפורטת מלמדת באיזה יישובים היו אמורים להימצא מנויים של השבועון.
תפריט נגישות
