רעב באירופה (תוצרת גרמניה): תיעוד. ניו יורק 1943 - מהדורה ראשונה - העותק של ד"ר יעקב רובינסון

רעב באירופה (תוצרת גרמניה): תיעוד. ניו יורק 1943 - מהדורה ראשונה - העותק של ד"ר יעקב רובינסון

"מדענים גרמנים פיתחו תכנית לפיה רעב איטי יחסל את האוכלוסייה היהודית של אירופה, תוך השמדת כל מי שלא נספה באמצעים אחרים..." - Starvation over Europe (Made in Germany): A Documented Record, 1943 - "רעב באירופה (תוצרת גרמניה): תיעוד, 1943" - דוח היסטורי על שיטת ההרעבה הנאצית של היהודים ושל אזרחי המדינות הכבושות. נכתב בזמן אמת בידי Boris Shub, הוצאת The Institute of Jewish Affairs Reserved בראשות ד"ר יעקב רובינסון (יועץ לתובע של ארצות הברית במשפטי נירנברג ולימים ב-1961 יועץ לתובע של מדינת ישראל במשפט אייכמן). ניו יורק, 1943 - מהדורה ראשונה - העותק של ד"ר יעקב רובינסון מי שבמסגרת תפקידיו הרבים עמד עם בראש הוועדה שחקרה את מדיניות ההרעבה הנאצית. חתימת בעלים של רובינסון בעמוד השער.

מחקר ודוח מצב מעמיק של התת תזונה המכוונת שיצרו הנאצים בארצות הכבושות באירופה במהלך מלחמת העולם השנייה, עם דגש מיוחד על המדיניות הגרמנית והשפעותיה ההרסניות על אוכלוסיות שונות.​ הדוח המפורט שנכתב בזמן אמת מתאר כיצד המשטר הנאצי יישם תוכניות מכוונות להרעבת אוכלוסיות באזורים הכבושים, במיוחד במזרח אירופה, וכיצד המדינה הגרמנית הפכה את "מדע ההאכלה" לכלי שליטה הן באוכלוסייה הגרמנית פנימה, והן בארצות הכבושות כפי שהדבר לא נעשה מעולם. תוכנית "הרעב" (Hunger Plan) נועדה להסיט במכוון משאבי מזון לגרמניה, תוך גרימת מוות ברעב למיליוני אנשים בפולין ובשאר המדינות הכבושות. תיעוד מפורט על תנאי המחייה הקשים בגטאות, כגון גטו ורשה, בו אלפי יהודים מתו מרעב וממחלות עקב הקצבות מזון בלתי מספיקות ומדיניות מכוונת של דיכוי.

כמו"כ מספק הדוח תמונת מצב על האופן בו התכוננה גרמניה עצמה מבחינת מלאי המזון בשנים שקדמו לפרוץ מלחמת העולם השנייה. תפיסת משאבי המזון של אירופה היתה הכנתה של גרמניה למלחמה לא פחות מההכנה הצבאית. באמצעות סחר חליפין וסחיטה של מדינות הבלקן הצליחה גרמניה להשתלט על מלאי מזון ניכרים באירופה עוד לפני שפרצה המלחמה. "כל זה הושג בלי לירות ירייה" כותב בוריס. על רקע מחסור גדול במזון ביבשת אירופה יצאה גרמניה למלחמה כאשר היא איננה רעבה כלל ותזונת הגרמני הממוצע הכילה כמות מספקת של מזונות הכרחיים על מנת לאפשר להם לצאת למלחמה מחוזקים מאי פעם. "מומחי המזון" של גרמניה הצליחו להביא במכוון למצב זה הן על ידי פעולות ביזה, והן על ידי הנחת התשתית לגיוס מוחלט של משאבי המזון למלחמה עוד משנת 1933. 

"מדענים גרמנים פיתחו תוכנית לפיה רעב איטי יחסל את האוכלוסייה היהודית של אירופה, תוך השמדת כל מי שלא נספה באמצעים אחרים" כותב בוריס. מתוארות כאן לפרטים שלל השיטות בהן נקטו הנאצים במטרה למנוע מהיהודים תזונה בסיסית במטרה מכוונת להביא ל"מוות איטי" על ידי הקמת גטאות שמנעו מהיהודים לקחת חלק בתעשיית השווקים השחורים סביב האוכל, וכן מנעה מאיתם מלהגיע לאזורים הכפריים. עוד לפני פרוץ המלחמה הגבילו הגרמנים את שעות הקניות ליהודים בתואנה של הפרדתם מלקוחות "אריים". כרטיסי המזון שסומנו באות J בהוראת הגרמנים מטרתם היתה למנוע מהיהודים שכן הצליחו להגיע לאזורים "אסורים" להשתמש בכרטיסי מזון שנרכשו מהאוכלוסייה המקומית. בנוסף אחת לכמה שבועות "פסלו" הנאצים את התוקף אף של הכרטיסים המסומנים על מנת לגרום לדילול מכוון של האוכלוסייה היהודית וכל העת הותקנו תקנות האוסרות על האוכלוסייה המקומית למכור מזון ליהודים תוך איום בעונשים חמורים. הדוח מספק נתונים מדויקים על כמות המזון הדלה בגטאות היהודיים, ועל החרפת הצעדים לאספקת מזון בה נקטו הגרמנים מזמן לזמן. הגרמנים היו נכנסים לגטו ומודיעים על יום פלוני בו לא ימכר כלל מזון ליהודים (כך נעשה בגטו לודז', וכך נעשה בגטו ורשה ובגטאות אחרים) במטרה לזרז את ההרעבה ולהביא לתמותה של אלו שגם כך היו בתת תזונה חמורה. לאחר שהביאו הנאצים את רחובות הגטו למצב של אנשים בצורת רוחות רפאים, הם הכניסו צלמים גרמנים שתארו את הגטו כמקום מסריח ומסוכן "באשמת היהודים" שאינם שומרים על הגיינה. בעיתונות הגרמנית התפרסמו כתבות שתארו את הגטו היהודי: "הרעב בגטו מפחיד. נראה שהתושבים הם גופות חיות. פניהם ועיניהם שקועות, החיים היהודיים בגטאות הם טרגיים, קודרים וחסרי תקווה. היהודים מחכים ומשוועים למשה חדש" נכתב. רופא פולני תאר את רחובות גטו ורשה: "ראיתי במו עיניי תשעה יהודים שוכבים על קיר בית פינתי ברחובות פרנצישקנסקה ונלבקי בפרפורי מוות אחרונים מרעב. בהתחלה כשגבר או אישה נפלו על מדרכות גטו ורשה מרעב, אנשים ניסו לעשות משהו כדי לעזור לקורבן, אבל עכשיו יש כל כך הרבה ברחובות שלהם ואנשים חולפים על פני מתים".

בנוסף מספק הדוח מידע על השפעות הרעב על אוכלוסיות נוספות באירופה, כולל ביוון, שם מאות אלפים מתו מרעב במהלך הכיבוש הגרמני.​ הדוח מבוסס על מגוון מקורות, כולל דוחות רשמיים, עדויות אישיות ומסמכים שנתפסו, אשר אפשרו בחינה מעמיקה למדיניות המזון הנאצית והשלכותיה.​ כך למשל מתואר כיצד בבלגיה הילדים סובלים ממחסור חמור בחלבון בשומן ובסידן עוד משנת 1941, ורבים מהם אבדו עד 13 פאונד ממשקלם רק במהלך החודשים הראשונים של אותה שנה. בהולנד הנהיג סייס אינקוורט מדיניות הרעבה מכוונת כעונש על כך ש"אינם מוכנים כמו הגרמנים להקריב קורבנות עילאיים למען המלחמה נגד הבולשביזם", בצרפת ממוצע הקלוריות לנפש ירד ב 50%, בנורבגיה נרשם מחסור חמור בדגים ובבשר, ובפולין נאסר על האוכלוסייה הכללית לאכול לחם שנאפה מקמח חיטה או מתערובת של חיטה ושיפון. בשנות המלחמה הותר לפולנים לאכול אך ורק לחם מקמח תפוחי אדמה. ועל פי ההוראה האיטלקים קיבלו מחצית ממנות הלחם, הבשר, השומן, והסוכר של העם הגרמני. כתוצאה מכל אלו מתאר בוריס את פריחתם של "השווקים השחורים" בכל המדינות הכבושות ואת ניסיון האוכלוסייה האזרחית לגנוב תלושי מזון, ועוד יותר מכך לזייף תלושי מזון (בבלגיה התגלו ארבעה מפעלי הדפסה סודיים בהם נמצאו למעלה מ 2 מיליון קופונים מזויפים שהוחרמו על ידי הנאצים) על מנת לספק כמויות גדולות יותר של אוכל. כאשר הנאצים מטילים עונשים חמורים על ה"אשמים" של הוצאה להורג בתליה או בירייה לעיני האזרחים במטרה להטיל אימה.

הדוח מלווה בתרשימים ובטבלאות השוואה המשקפים את כמות המזון לנפש בגרמניה בהשוואה לארצות הכבושות. כך למשל באחד התרשימים המשקף את כמות חלוקת מנות הבשר ניצבת גרמניה בראש עם 100% לאחר מכן צ'כיה עם 86%, האחוזים הולכים ויורדים ממדינה למדינה - פולין, בלגיה, צרפת, עד שלבסוף מופיע "היהודים" עם נתון של 0% בחלוקת בשר. טבלה אחרת מציגה את אחוזי צריכת הקלוריות לנפש, גם כאן גרמניה עם 93% ולבסוף בתחתית הרשימה היהודים עם 20%. בדפי הנספחים מופיעים נתונים מספריים רבים על כמות המזון בהשוואה בארצות השונות.

ד"ר יעקב רובינסון (Jacob Robinson 1889-1977) משפטן, מגדולי עורכי הדין בליטא, פוליטיקאי ליטאי, דיפלומט, פעיל ציוני, מחנך ומרצה. במשפטי נירנברג (1946–1945) שימש יועץ לענייני יהודים לשופט רוברט ה. ג'קסון שעמד בראש צוות הקטגוריה מטעם ארצות הברית, ושמו נקשר כמי שמילא תפקיד מפתח בשכנועו לקבל כהולם את הרעיון החדש "פשע נגד האנושות" כסעיף אישומם של הנאצים בפשעים נגד היהודים (המונח הופיע לראשונה בכתבי אישום במשפטי נירנברג). אחרי משפט פושעי המלחמה הראשיים, הוסיף לעקוב מקרוב אחרי בירור דינם והליכי ענישתם של פושעי מלחמה בסדרת משפטים הידועה בשם "משפטי נירנברג הנוספים". הוא ייעץ, למשל, לתובע הראשי במשפטו של פרידריך פליק, בריגדיר גנרל טלפורד טיילור. עם לכידתו של אדולף אייכמן הוזמן להצטרף לצוות התביעה שבראשו עמד גדעון האוזנר. ניסיונו במשפטי נירנברג, הכרתו את גרמניה והגרמנים ובקיאותו במשפט הפלילי הישראלי הפכוהו לדמות מרכזית בצוות התביעה. בעקבות המשפט פרסם ספר "העקוב למישור: יהודי אירופה בפני השואה לאור האמת ההיסטורית ומשפט אייכמן בירושלים לפי הנוהג הבינלאומי", כתגובה (ביקורת) לספרה של חנה ארנדט "אייכמן בירושלים: דו"ח על הבנאליות של הרוע".

109 [1] עמ'. קרע משוקם בדף האחרון. מצב טוב.