דרכון J גרמני תחת הכיבוש הנאצי של אשה יהודייה שעלתה לארץ ישראל

דרכון J גרמני תחת הכיבוש הנאצי של אשה יהודייה שעלתה לארץ ישראל

דרכון J גרמני אשר הונפק בידי השלטון הנאצי, של מריה היילבורנר לבית וייל אמה של הילדה היהודייה אווה לוטה היילבורנר (ראה פריט קודם), אשר עזבה ביחד עם בתה את גרמניה זמן קצר לאחר ליל הבדולח ב 6 בדצמבר 1938 ועלתה לארץ ישראל. 

Deutsches Reich Reisepass - דרכון גרמני אשר הונפק ב־6 בדצמבר 1938 באֶרְפוּרְט (Erfurt), גרמניה עבור מריה היילבורנר לבית וייל ילידת היילברון 7 בדצמבר 1892. בעת הוצאת הדרכון התגוררה בארפורט (Erfurt). תוקף הדרכון עד 6 בדצמבר 1939. בעמוד הראשון מצויין שמה של הילדה אווה ליברמן, שנוסעת עם אמה, אך לא נרשמה בנפרד בעמודים אחרים. ויזת ההגירה לארץ ישראל הונפקה בברלין ב־7 בדצמבר 1938 תחת הקטגוריה Traveller בתנאי נסיעה חד-פעמית אשר אינה מיועדת לעלייה לצמיתות. חותמות בנוגע לוויזה מציינות שהפקדת הכסף בוצעה עבור מגורים זמניים בארץ ישראל – ושהאשרה תקפה לשנה. בעמוד 6 מופיע רישום של Deutsche Bank Erfurt מיום 7 בינואר 1939, המתעד העברה של סכום בגובה 150 לירות שטרלינג (כנראה חלק מתנאי העלייה), אשר הומרו ל־19.70 לירות איטלקיות במזומן. חותמות יציאה מ־Trieste (טריאסטה) בתאריך 11 בינואר 1939, ומ־Brennero (תחנת גבול אוסטרו-איטלקית). בהמשך בעמודים 11–8, חותמות רבות של מחלקת ההגירה של ממשלת המנדט בארץ ישראל (Government of Palestine – Department of Migration) מעידות על: אישורי שהייה מתחדשים כל שנה: עד 15.1.1940, עד 15.12.1940, עד 15.12.1941 בתנאים הכוללים "אין אישור עבודה". בעמוד 10: הדרכון בוטל (Cancelled) לאחר שהמשפחה נקלטה בארץ.

מריה ובתה אווה היו פליטות יהודיות מגרמניה שברחו מהמשטר הנאצי זמן קצר לאחר ליל הבדולח. הן הצליחו להשיג ויזת כניסה לארץ ישראל במסלול של "מהגר עצמאי" לאחר הפקדת סכום כספי גדול. הן עברו את המסלול הקלאסי של עלייה דרך טריאסטה באיטליה, והגיעו לתל אביב ביוני 1939. לאחר תקופה של אישורי שהייה זמניים, השתקעו בארץ לצמיתות.

ב-5 באוקטובר 1938, הוציאו הנאצים צו שחייב את כל היהודים הגרמנים להגיש את דרכוניהם לרשויות כדי לסמן אותם באות "J" (קיצור של "Jude" – יהודי בגרמנית). הדרכונים המסומנים הפכו לכלי רשמי לזהוי יהודים אשר נועד גם לצורך השפלה. במקביל, הוחל באותה תקופה גם חוק שחייב יהודים לשאת שמות "מזוהים". יהודים גברים נדרשו להוסיף את השם "ישראל" בדרכון, ונשים נדרשו להוסיף את השם "שרה". הסימון מנע מהיהודים למעשה לצאת את שערי גרמניה, וכן סגר בפניהם את הכניסה למדינות ששתפו פעולה עם הנאצים אשר סירבו להנפיק להם אשרות כניסה. צעד זה סייע לרשויות הנאציות לאכוף את חוקי הגזע ולבצע רדיפות נגד יהודים בצורה ממוקדת. סימון הדרכונים באות "J" היה שלב קריטי בהכנת הקרקע לגירושם של היהודים למחנות ההשמדה וליישום "הפתרון הסופי".

ראה גם פריט קודם.

32 עמ'. מצב טוב מאד.