מכירה פומבית 54
אומנות ואומנות בלבד! מכירה אקלקטית איכותית ויפה עם מיטב האמנים.
מיה קולקשיין
צור קשר עם בית המכירות
24.5.23
פרישמן 17, ת"א, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
אומנות ואומנות בלבד! מכירה אקלקטית איכותית ויפה עם מיטב האמנים
לא ניתן להציע הצעות בשבת קודש.
אפשריות קבלת הזכייה לאחר המכירה:
איסוף עצמי - בכתובתינו - פרישמן 17 ת"א - חניה חופשית ללקוחות מיה קולקשיין. מענה טלפוני - החל מהשעה 11:00
שליח עד הבית - בעלות 60 ש"ח - לכל חלקי הארץ (לא ניתן לשלוח פריטים שבירים ועדינים במיוחד - ומומלץ להגיע לאסוף).
דואר רשום - ניתן לפריטים קטנים בלבד בעלות 25 ש"ח.
כל זוכה מתבקש/ת להסדיר את התשלום והאיסוף עד 14 ימים מיום המכירה.
מאחלים בהצלחה לכולם, הרבה שמחה ובריאות.
צוות מיה קולקשיין,
בית המכירות הפומביות של תל אביב.
המכירה הסתיימה
|
פריט 43:
אסתר לוריא - יהודייה בגטו קובנה
עוד...
|
|
|
מחיר פתיחה:
$
50
עמלת בית המכירות: 20%
למידע נוסף
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
אסתר לוריא - יהודייה בגטו קובנה
שם האמן: אסתר לוריא
שם היצירה: יהודייה בגטו קובנה
טכניקה: תחריט
פרטים: חתום וממוסגר
מידות ללא המסגרת: 15X20 ס"מ
אודות האמנית:
אסתר לוריא (24 ביוני 1913 – 14 בפברואר 1998) הייתה ציירת עטורת פרסים ומעצבת במה ותפאורה. זכתה פעמיים בפרס דיזנגוף. בשנת 1939 נסעה לקובנה לבקר את אחותה ועברה את השואה בגטו קובנה ובמחנות. בעקבות הכיבוש הגרמני ביוני 1941, בזמן שביקרה את אחותה בקובנה, גורשה לגטו בעיר. ציוריה היוו עדות למעשי הנאצים במלחמת העולם השנייה.
עם חיסול גטו קובנה גורשה למחנה שטוטהוף, שם הופרדה מאחותה. אחותה ואחיינה הקטן נשלחו לאושוויץ. במחנה כמעט לא יכלה לצייר. אמנות שימשה לה כסחר חליפין, תמורת מזון כפי שהיה הדבר במחנות אחרים במהלך התקופה:
"הצלחתי להשיג עפרון ופיסות נייר קטנות מאחת הכתבניות שבמחנה הריכוז. התחלתי לצייר טיפוסים מבין הנשים. בחורות, שלהן ":ידידים" מבין האסירים והיו מקבלות מתנות-מזון, בקשוני שאצייר אותן. התשלום פרוסת לחם. רשמתי גם דמויות נשים לבושות "פיג'מות". הן צוירו בעפרון דק על נייר גרוע, שקבלתי מבחורה שעבדה ברישום אסירים, את הציורים הסתרתי בבגדי במשך חמשת החודשים שהיינו במחנה העבודה".
בשטוטהוף נדרשה לצייר את אחת האסירות, שהייתה מקורבת לאסירים ממונים במחנה. היא עשתה זאת אך לא חתמה את שמה על הציור, כך גם עשתה כאשר נאלצה לצייר גרמנים. זאת הייתה דרך ההתנגדות היחידה שיכלה לבטא שעה שנאלצה לתת את יצירותיה לידי האויב. במחנה העבודה ליוביץ אליו נשלחה בסוף 1944, הצליחה להנציח חלק מהאסירות. הנסיבות שאפשרו לה לצייר היה התפקיד שהוטל עליה, חידוש שרוולי סרט עם מספר אסיר וסימן מגן דוד המודפסים על פיסת בד לבן. בחודש האחרון לשהותה במחנה, כשמאות נשים נדרשו לחדש את מספריהן, צורפה ל"שירותי הפנים" והייתה לכותבת מספרים. נתנו לה דיו והיא כתבה בקסמי עץ. היא ניצלה הזדמנות זו וציירה דמויות של נשים במחנה. לצורכי הציור אספה הרופאה בשבילה נייר אריזה לבן מחבילות צמר גפן. עם השחרור הגיעה במרץ 1945 למחנה באיטליה, שם נפגשה עם חיילים ארץ-ישראליים ששירתו בצבא הבריטי. אחד החיילים היה הצייר מנחם שמי, שארגן תערוכה מרישומי המחנות והביא לפרסום את הספרון "יהודיות בשעבוד", בו כלל רישומים של לוריא במסגרת "מועדון החייל העברי" ברומא. כמו כן עיצבה תיפאורה ללהקה הצבאית של המחנה שייסדו אליהו גולדברג ומרדכי זעירא.
תפריט נגישות
