מכתב פולמוסי נוקב מרבי רפאל קצינלנבויגן למרכז פא"י בתל אביב – תש"ד

מכתב פולמוסי נוקב מרבי רפאל קצינלנבויגן למרכז פא"י בתל אביב – תש"ד
מכתב פולמוסי נוקב שנשלח למרכז פועלי אגודת ישראל בתל אביב על ידי הגאון רבי רפאל קצינלבויגן, במכתבו מאשים רבי רפאל את הבטאון 'קול ישראל' שהוא "מקור כל האנדרלמוסיא השורר במחננו" ... הוא ממשיך וכותב ש"אינני מאמין התחשבות מצידכם לדברי אלו, ובמקרה זה תהיו לענווים, לותרנים ולסלחנים... האם כ"כ ירדנו פלאים שאיננו מרגישים איזמל בבשרנו... ? כמו"כ הוא טוען על שמועות לגבי אירוע העשור לקיבוץ 'חפץ חיים' שהתקיים בגדרה והוצג בו דו שיח בין אב לבנו כשהמסקנה היא הצורך לברך 'שהחיינו' כשיעלו על אדמת הקק"ל... כידוע נחשבה העדה החרדית בשנותיה הראשונות כסניפה הירושלמי של 'אגודת ישראל', אולם עם התגברות העלייה הגדולה מגרמניה ופולין התחדדו בשנים תש"א – תש"ה הבדלי הגישות בין התנועות כאשר קבוצת 'נטורי קרתא' בראשותו של רבי עמרם בלוי עמדה מן העבר האחד, ו'שלומי אמוני ישראל' של עולי פולין מן העבר השני ובתווך העדה החרדית. עד שבועידה שהתקיימה בשנת תש"א גבר כוחם של העולים, שהביאו להתמתנות מדיניות ה'אגודה' בארץ. בשנת תש"ב החלו להגיע השמועות הקשות על המאורעות באירופה, ה'אמרי אמת' מגור יזם תענית ציבור בשיתוף הרבנות הראשית אולם ה'מהרי"ץ דושינסקיא' הכריז על עצרת חילופית במועד אחר. רבי רפאל התמרמר על ההחלטה וראה אותה כפרישה מן הכלל באשמת ה'נטורי קרתא'. מכתב זה שנכתב בשנות המתח קודם היפרדותם הסופית של שני הגופים בשנת תש"ה, הינו מרתק במיוחד ומשקף את התהליכים שעברו על התארגנות הציבור החרדי בארץ ישראל בשנים אלו. רבי רפאל קצינלנבויגן: (תרנ"ד – תשל"ב) תלמיד חכם מופלג שהשפיע רבות גם בשדה העסקנות הציבורית בירושלים ובכלל. נודע מצעירותו בכשרונותיו הגאוניים ובגיל צעיר התכתב בהלכה עם גדולי הרבנים. היה תלמידו של רבי יצחק ירוחם דיסקין ונמנה על מקורביו של רבי יוסף חיים זוננפלד. משנת תרפ"ב הוא החל לערוך את הירחון 'קול ישראל' שיצא מטעם 'צעירי אגודת ישראל' והיה מזוהה עם 'ועד העיר האשכנזית' (לימים 'העדה החרדית'), ולימים נמנה בין שורותיה של 'אגודת ישראל' ושימש אף כאחד מגדולי רבני של תנועת פא"י. מצב: טוב מאוד, קרעים קטנים. ללא פגיעה בטקסט. מפרט: [1] עמ' במכונת כתיבה, 29/ 22.5 ס"מ.

כתב פולמוסי נוקב שנשלח למרכז פועלי אגודת ישראל בתל אביב על ידי הגאון רבי רפאל קצינלבויגן, במכתבו מאשים רבי רפאל את הבטאון 'קול ישראל' שהוא "מקור כל האנדרלמוסיא השורר במחננו" ... הוא ממשיך וכותב ש"אינני מאמין התחשבות מצידכם לדברי אלו, ובמקרה זה תהיו לענווים, לותרנים ולסלחנים... האם כ"כ ירדנו פלאים שאיננו מרגישים איזמל בבשרנו... ? כמו"כ הוא טוען על שמועות לגבי אירוע העשור לקיבוץ 'חפץ חיים' שהתקיים בגדרה והוצג בו דו שיח בין אב לבנו כשהמסקנה היא הצורך לברך 'שהחיינו' כשיעלו על אדמת הקק"ל...

כידוע נחשבה העדה החרדית בשנותיה הראשונות כסניפה הירושלמי של 'אגודת ישראל', אולם עם התגברות העלייה הגדולה מגרמניה ופולין התחדדו בשנים תש"א – תש"ה הבדלי הגישות בין התנועות כאשר קבוצת 'נטורי קרתא' בראשותו של רבי עמרם בלוי עמדה מן העבר האחד, ו'שלומי אמוני ישראל' של עולי פולין מן העבר השני ובתווך העדה החרדית. עד שבועידה שהתקיימה בשנת תש"א גבר כוחם של העולים, שהביאו להתמתנות מדיניות ה'אגודה' בארץ.

בשנת תש"ב החלו להגיע השמועות הקשות על המאורעות באירופה, ה'אמרי אמת' מגור יזם תענית ציבור בשיתוף הרבנות הראשית אולם ה'מהרי"ץ דושינסקיא' הכריז על עצרת חילופית במועד אחר. רבי רפאל התמרמר על ההחלטה וראה אותה כפרישה מן הכלל באשמת ה'נטורי קרתא'.

מכתב זה שנכתב בשנות המתח קודם היפרדותם הסופית של שני הגופים בשנת תש"ה, הינו מרתק במיוחד ומשקף את התהליכים שעברו על התארגנות הציבור החרדי בארץ ישראל בשנים אלו.

רבי רפאל קצינלנבויגן: (תרנ"ד – תשל"ב) תלמיד חכם מופלג שהשפיע רבות גם בשדה העסקנות הציבורית בירושלים ובכלל. נודע מצעירותו בכשרונותיו הגאוניים ובגיל צעיר התכתב בהלכה עם גדולי הרבנים. היה תלמידו של רבי יצחק ירוחם דיסקין ונמנה על מקורביו של רבי יוסף חיים זוננפלד.

משנת תרפ"ב הוא החל לערוך את הירחון 'קול ישראל' שיצא מטעם 'צעירי אגודת ישראל' והיה מזוהה עם 'ועד העיר האשכנזית' (לימים 'העדה החרדית'), ולימים נמנה בין שורותיה של 'אגודת ישראל' ושימש אף כאחד מגדולי רבני של תנועת פא"י.

 מצב: טוב מאוד, קרעים קטנים. ללא פגיעה בטקסט.

 מפרט: [1] עמ' במכונת כתיבה, 29/ 22.5 ס"מ.