|
פריט 10:
משה גרשוני - נ. 1936
|
|
|
הערכה :
$
3,000 - $4,000
עמלת בית המכירות: 20%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
ישובב נפשי
טכניקה מעורבת על נייר, 70X50 ס"מ, חתום בר"ת.
אודות האמן:
צייר. נולד בתל אביב ב-1936. משה גרשוני היה אחד האמנים הראשונים שפעלו בארץ בשלהי שנות השישים, במסגרת מה שנחשב אז כיצירה חדשנית, הורסת מוסכמות. בתערוכת הסתיו במוזיאון תל-אביב (1969) הציג עשרות אבובי גומי שיצרו עמוד אשר נלחץ בין הרצפה לתקרה. הרישומים המושגיים שלו בראשית שנות השבעים - ניירות לבנים שהוכתמו במרגרינה ונעשו שקופים כדי להוכיח את "חפציותו" של הנייר, היותו בעל עובי - נמנים עם ציוני-הדרך של האמנות המושגית הישראלית. במשך שנות השבעים היה גם אמן מיצגים חשוב. בשירי "ארץ-ישראל הישנה" ששר בפומבי במסגרת המיצגים שלו היה מובלע מסר סוציאליסטי-חלוצי אשר נקרא אז כביקורת חברתית - אקט של מוכיח בשער על רקע האווירה בארץ. פעילותו כמורה מתסיס באקדמיה לאמנות "בצלאל" בירושלים שימשה מאיץ להתפתחותם האמנותית של אמנים צעירים רבים, בייחוד בכיוון של מעורבות אמנותית פוליטית בביאנלה של ונציה ב-1980 הציג משה גרשוני לראשונה ציורים בלכה אדומה על נייר, לצד מרזבי דם שקשרו תקרה לרצפה ורמזים לשואה ולמחנות הריכוז. מיד אחר כך החלה להתגבש חטיבת הציורים שלו הנחשבת בעינינו לציון-דרך מיוחד בתולדות האמנות הישראלית. ציורים אלה עושים שימוש בשרבוט חפשי, בנזילות צבע, במריחת צבע באצבעות ובכתיבה. מופיעים בהם דימויים שהם סמלים אישיים, סמלים ציוניים (מגן-דוד), מוסלמיים, נוצריים (צלב) - כל זאת לצד פסוקי תפילה יהודית ודימויים טעוני משמעות מקומית (רקפות). הציורים מתייחסים למלחמה, לקרבנותיה, לשואה, לתנ"ך ולאמנים מקומיים (אביבה אורי, יצחק דנציגר) או בין-לאומיים (ואן-גוך). באווירת הציורים יש מן הגופני ה"נמוך" (צבעוניות המעוררת אסוציאציות לדם ולהפרשות גוף אחרות, דימויים מיניים) אך הם נוגעים ברוחני וברליגיוזי. אם הציורים הראשונים בחטיבה זו נעשו מתוך טראנס פסיכותראפי והקרינו מעין מופרעות פראית, הרי שבשנים האחרונות הם נעשו מעובדים יותר ועושים שימוש בחומרים מתולדות האמנות (התייחסות צורנית לרמברנדט או לגויה). יצירתו מתקיימת בצומת של המיתוסים והחוויות המרכזיות של ישראל של שנות השמונים. מבחינה סגנונית קשורה יצירה זו לזו של אמנים כטוומבלי או הרמן ניטש, אך יש בהם גם התייחסות מכוונת למיתוסים אמנותיים מקומיים (סגנון "בצלאל" או סוג הצבעוניות והנגיעה בבד של אמני ה"מופשט הלירי" בארץ). סדרת ההדפסים שיצר לאחרונה ושנושאה תפילת "קדיש" היא בעינינו מן העידית בנעשה בשטח ההדפס בארץ.
