כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 101:
שלום סבא
|
|
|
נמכר ב: $8,000
מחיר פתיחה:
$
6,000
הערכה :
$8,000 - $12,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
1975 - 1897
דג, 1960 ,
שמן על עץ, 38X50 ס”מ,
חתום ומתוארך.
ספרות ותערוכה: רטרוספקטיבה מקפת של שלום סבא במשכן לאמנות עין חרוד, ובמוזיאון הפתוח, תפן, סתיו 1994 , עמ׳ 116 (מצולם).
בין השנים 1960-1959 התמסר שלום (זיגפריד) סבא לסדרת ציורי ”האלמנטים”, שהיא שיא יצירתו המאוחרת. לקראת 1960 שלטה קבוצת ”אופקים חדשים” - נבחרת ההפשטה הישראלית – שליטה ללא עוררין בעולם האמנות הישראלי, כשהיא משכללת את שפתה לדרגת הפשטה גבוהה מתמיד, זו של ה”אָנפורמֶל” הפאריזאי. שלום סבא, שעוד בעברו הגרמני הוכיח פיגורטיביות בוטה שבסגנון מקס בקמן, סרב להשלים עם דין ההפשטה. ב 1960- כבר מנה 24 שנים לעלייתו ארצה, שתי תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב, ”פרס דיזנגוף” ( 1947 , ציור ”הגז”ֵ המפורסם) וסדרה של עבודות קיר מונומנטאליות באשקלון, חיפה, גבעתיים ותל אביב. אלא, שמסר המונומנטאליות של סבא לא זכה בישראל לשום הד מונומנטאלי, והאמן מגבעתיים - ששילב יכולת אמנותית נדירה ביחד עם כושר אינטלקטואלי נדיר - נותר אובד עצות וזועם מול ניצחון המסר של ”אופקים חדשים”. מאז ומעולם ראה סבא את עצמו מזוהה עם האוונגרד והקידמה, והנה, עתה, כמו נפלט אל מחוץ לאוונגרד, מוקצה אל מחנה התמהונות הייקית המתבדלת. זהו הרקע ליציאתו של סבא לתקוף את מחנה היריב, את ההפשטה הישראלית, מתוך לב המחנה שלה ומתוך שורשיה. סדרת ”האלמנטים” שלו תנסח את הדימוי החומרי במונחים צורניים טהורים, מה שאמני ההפשטה קראו valeurs , ערכים. כך החל סבא לצייר את ”האלמנטים”, שאותם הציג בחלקם בתערוכתו בביתן הלנה רובינשטיין ב- 1961 . משימתו ברורה: לאחד את המודרנה עם ה”ממשי”, ליישב צורניות עם ”אובייקט”, לשלב אוטונומיה אמנותית עם מחויבות ל”עולם שם בחוץ”. את זיקתו לאובייקט נשא עמו סבא עוד מאז ימי ”האובייקטיביות החדשה” של ציורו משנות ה- 20 . אז צייר בני אדם וחפצים
כדוריים, מלאים, אטומים, כבדים ומאסיביים, מוקפים קווי מתאר עבים, ריאליזם דחוס המושאים נפחיים וסטאטיים. עתה, לקראת 1960 , שב אל האובייקט, אל ה”דבר”, אך ללא שמץ נוכחות אנושית. הגותו של מרטין היידגר הגרמני (”מקורו של מעשה האמנות”, 1935 ) נוכחת ברקע: מעשה האמנות כגילוי חֶביונם המהותי של הדברים, הכרת ישותם של דברים, חשיפת ”דבריותם”. סבא, שהיה אמון על מסורת המחשבה הגרמנית, לא יכול היה לקבל עולם ”לא אובייקטיבי”, עולם שאינו מאחד סובייקט ואובייקט גם יחד. סדרת ”האלמנטים” שלו באה לגאול את זיקתה של
האמנות המודרנית למציאות האובייקטיבית. התמקדותו האובייקטיבית (ללא סממני מכחול אישי) באובייקט כאילו אישרה מה שט.ס.אליוט קרא ב- 1921 (בעקבות אולסטון, 1840 ) - ”קורלאטיב אובייקטיבי”, כלומר חפצון השירה. וכך, בשלב ראשון, ( 1960 ), צייר סבא בעיקר אלמנטים של מזון: חלב, יין, לחם שחור, לחם לבן, דגים, ענבים ו...רימונים. בשלב שני ( 1961 ), צייר בעיקר אלמנטים של חומרים: זכוכית, ברזל, נחושת, זהב, עץ, נייר ועוד. בחירתו של סבא לצייר את ”האלמנטים” בצבעי שמן על עץ (לאחר תקופה של ציור על פרספקס) ביקשה להדגיש את הקונקרטיות החומרית. מכאן, גם מיקום המאכלים על משטחים נוקשים כמו שולחן או לוח עץ וכו’. ייצוב והאחדה קומפוזיציוניים תמכו אף הם במגמה הנדונה, מבלי שזו תעורער על ידי הדואליות של שלם וחלקיו (פרוסת לחם ופירורים, רימונים ופלח רימון וכו’).
גדעון עפרת
| דג, 1960 , שמן על עץ, 38X50 ס”מ, חתום ומתוארך. ספרות ותערוכה: רטרוספקטיבה מקפת של שלום סבא במשכן לאמנות עין חרוד, ובמוזיאון הפתוח, תפן, סתיו 1994 , עמ׳ 116 (מצולם). בין השנים 1960-1959 התמסר שלום (זיגפריד) סבא לסדרת ציורי ”האלמנטים”, שהיא שיא יצירתו המאוחרת. לקראת 1960 שלטה קבוצת ”אופקים חדשים” - נבחרת ההפשטה הישראלית – שליטה ללא עוררין בעולם האמנות הישראלי, כשהיא משכללת את שפתה לדרגת הפשטה גבוהה מתמיד, זו של ה”אָנפורמֶל” הפאריזאי. שלום סבא, שעוד בעברו הגרמני הוכיח פיגורטיביות בוטה שבסגנון מקס בקמן, סרב להשלים עם דין ההפשטה. ב 1960- כבר מנה 24 שנים לעלייתו ארצה, שתי תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב, ”פרס דיזנגוף” ( 1947 , ציור ”הגז”ֵ המפורסם) וסדרה של עבודות קיר מונומנטאליות באשקלון, חיפה, גבעתיים ותל אביב. אלא, שמסר המונומנטאליות של סבא לא זכה בישראל לשום הד מונומנטאלי, והאמן מגבעתיים - ששילב יכולת אמנותית נדירה ביחד עם כושר אינטלקטואלי נדיר - נותר אובד עצות וזועם מול ניצחון המסר של ”אופקים חדשים”. מאז ומעולם ראה סבא את עצמו מזוהה עם האוונגרד והקידמה, והנה, עתה, כמו נפלט אל מחוץ לאוונגרד, מוקצה אל מחנה התמהונות הייקית המתבדלת. זהו הרקע ליציאתו של סבא לתקוף את מחנה היריב, את ההפשטה הישראלית, מתוך לב המחנה שלה ומתוך שורשיה. סדרת ”האלמנטים” שלו תנסח את הדימוי החומרי במונחים צורניים טהורים, מה שאמני ההפשטה קראו valeurs , ערכים. כך החל סבא לצייר את ”האלמנטים”, שאותם הציג בחלקם בתערוכתו בביתן הלנה רובינשטיין ב- 1961 . משימתו ברורה: לאחד את המודרנה עם ה”ממשי”, ליישב צורניות עם ”אובייקט”, לשלב אוטונומיה אמנותית עם מחויבות ל”עולם שם בחוץ”. את זיקתו לאובייקט נשא עמו סבא עוד מאז ימי ”האובייקטיביות החדשה” של ציורו משנות ה- 20 . אז צייר בני אדם וחפצים כדוריים, מלאים, אטומים, כבדים ומאסיביים, מוקפים קווי מתאר עבים, ריאליזם דחוס המושאים נפחיים וסטאטיים. עתה, לקראת 1960 , שב אל האובייקט, אל ה”דבר”, אך ללא שמץ נוכחות אנושית. הגותו של מרטין היידגר הגרמני (”מקורו של מעשה האמנות”, 1935 ) נוכחת ברקע: מעשה האמנות כגילוי חֶביונם המהותי של הדברים, הכרת ישותם של דברים, חשיפת ”דבריותם”. סבא, שהיה אמון על מסורת המחשבה הגרמנית, לא יכול היה לקבל עולם ”לא אובייקטיבי”, עולם שאינו מאחד סובייקט ואובייקט גם יחד. סדרת ”האלמנטים” שלו באה לגאול את זיקתה של האמנות המודרנית למציאות האובייקטיבית. התמקדותו האובייקטיבית (ללא סממני מכחול אישי) באובייקט כאילו אישרה מה שט.ס.אליוט קרא ב- 1921 (בעקבות אולסטון, 1840 ) - ”קורלאטיב אובייקטיבי”, כלומר חפצון השירה. וכך, בשלב ראשון, ( 1960 ), צייר סבא בעיקר אלמנטים של מזון: חלב, יין, לחם שחור, לחם לבן, דגים, ענבים ו...רימונים. בשלב שני ( 1961 ), צייר בעיקר אלמנטים של חומרים: זכוכית, ברזל, נחושת, זהב, עץ, נייר ועוד. בחירתו של סבא לצייר את ”האלמנטים” בצבעי שמן על עץ (לאחר תקופה של ציור על פרספקס) ביקשה להדגיש את הקונקרטיות החומרית. מכאן, גם מיקום המאכלים על משטחים נוקשים כמו שולחן או לוח עץ וכו’. ייצוב והאחדה קומפוזיציוניים תמכו אף הם במגמה הנדונה, מבלי שזו תעורער על ידי הדואליות של שלם וחלקיו (פרוסת לחם ופירורים, רימונים ופלח רימון וכו’). גדעון עפרת |
תפריט נגישות
