כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 113:
יוסף זריצקי
|
|
|
נמכר ב: $22,000
מחיר פתיחה:
$
12,000
הערכה :
$15,000 - $20,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
1985 - 1891
ציור עם ציפור, 1952 ,
שמן על בד, 65X81 ס”מ,
חתום.
ספרות: מרדכי עומר, יוסף זריצקי, מסדה, תל אביב, 1987 , עמ’ 101 , מס׳ 97 (מצולם).
בשנים 1951-1949 נהג יוסף זריצקי לבקר בקיבוץ יחיעם בו הוא לימד סמינרים של ציור לבני הקיבוצים. בציורים שנוצרו בהשראת יחיעם ( 1954-1949 ) – על אנשיו וסביבתו, ביטא זריצקי, הלכה למעשה, את משנתו של מי שהוביל את המגמה האוניברסלית-מופשטת בציור המקומי בימי תקומת המדינה, וגרס כי ”אמנות הציור והפיסול תהיה לבסוף מנת חלקה של כל האנוישיות, אך טעות היא בידי האומר כי צורת האמנות הזאת תהיה נאטורליסטית”. על אף הצביון המקומי שעשוי היה להשפיע על מנגנון התיאור של הנוף והדמויות – זריצקי אינו מוזג את נתוני האידאולוגיה (ציונות, חיי השיתוף של הקיבוץ, עבודת האדמה וכו’) או הזהות (מין, גיל, פרטי לבוש או גוף וכו’) אל מושאי הציור, וקורא דרור מכל מחויבות תיאורית חיצונית לציור. הנוף הפך אם כן לסביבה מופשטת שעשויה להעיד על טבע, על שדות שתורגמו לשדות-צבע ועל תנועת רוח שהניעה את תנועת המכחול. מראה הנוף בציורי ”יחיעם” אינו עונה לחוקי הטבע האורגני אלא מושתת על מערך גיאומטרי אשר בתוכו מתקיימות התרחשויות ליריות ומקצבים חופשיים, וכך למשל הפך הכתם האדום הבולט שבציור ל”מצודה של יחיעם”, כפי שהעיד זריצקי בנוגע לציור דומה. הוא התכוון ככל הנראה ל”קלעת ג’דין” - מצודה צלבנית מהמאה -12 נהרסה תחת הכיבוש המוסלמי ושופצה במאה ה- 18 על ידי שליט הגליל דאהר אל עומר ומוכרת כיום כ”מבצר יחיעם”. כמו הנוף כך גם מוקדי הפיגורציה מרומזים בלבד ונתונים בקווי עפרון או במערך כתמים, ובחובם נוכל לאתר דמות אב או אם שמניפים את ילדם, משפחה, סוס ורוכבו, וכן גם את דמות הצייר עצמו. ראו בציור הנוכחי את הצייר העומד מול כן הציור – משובץ משמאל לכתם האדום האנכי ומוטמע בינות יסודות המבנה הציורי, כנגד ציפור (אחת או שתיים) שנתונה ברישום סכמתי כמו הירוגליפי וזיהויה מתאפשר בעזרת כותרתו של הציור. ציורי השמן בסדרת ”יחיעם” צוירו בהשראת האקוורלים, על כן הם נקראים ”לפי יחיעם”. בניגוד לאקוורלים הקטנים הם צוירו בסטודיו ולא מול הטבע, וזו הסיבה העיקרית לכך שציורי השמן, ובתוך כך גם הציור הנוכחי, ניחנים בדרגת הפשטה גבוהה עד כדי זניחת כל עוגן במציאות לטובת ערכים ציוריים טהורים. הדמויות, מצודת יחיעם ומאפייני הטבע פינו את מקומם לטובת קווים, כתמים, משטחים, אתגרי צבע וצורה, וניסוחה של מערכת ערכים שבמסגרתה יחיעם אינו אלא נקודת מוצא להגשמת חזונו האמנותי של זריצקי. הציור שלפנינו, על אף היותו חלק מקבוצת ציורים בשם ”ציור עם ציפור”, משתייך לסדרת ציורי ”יחיעם” - מרגעיו החשובים של מנהיג קבוצת ”אופקים חדשים” יוסף זריצקי, בימי שיא כוחו ושיא כוחה.
רון ברטוֹש
| ציור עם ציפור, 1952 , שמן על בד, 65X81 ס”מ, חתום. ספרות: מרדכי עומר, יוסף זריצקי, מסדה, תל אביב, 1987 , עמ’ 101 , מס׳ 97 (מצולם). בשנים 1951-1949 נהג יוסף זריצקי לבקר בקיבוץ יחיעם בו הוא לימד סמינרים של ציור לבני הקיבוצים. בציורים שנוצרו בהשראת יחיעם ( 1954-1949 ) – על אנשיו וסביבתו, ביטא זריצקי, הלכה למעשה, את משנתו של מי שהוביל את המגמה האוניברסלית-מופשטת בציור המקומי בימי תקומת המדינה, וגרס כי ”אמנות הציור והפיסול תהיה לבסוף מנת חלקה של כל האנוישיות, אך טעות היא בידי האומר כי צורת האמנות הזאת תהיה נאטורליסטית”. על אף הצביון המקומי שעשוי היה להשפיע על מנגנון התיאור של הנוף והדמויות – זריצקי אינו מוזג את נתוני האידאולוגיה (ציונות, חיי השיתוף של הקיבוץ, עבודת האדמה וכו’) או הזהות (מין, גיל, פרטי לבוש או גוף וכו’) אל מושאי הציור, וקורא דרור מכל מחויבות תיאורית חיצונית לציור. הנוף הפך אם כן לסביבה מופשטת שעשויה להעיד על טבע, על שדות שתורגמו לשדות-צבע ועל תנועת רוח שהניעה את תנועת המכחול. מראה הנוף בציורי ”יחיעם” אינו עונה לחוקי הטבע האורגני אלא מושתת על מערך גיאומטרי אשר בתוכו מתקיימות התרחשויות ליריות ומקצבים חופשיים, וכך למשל הפך הכתם האדום הבולט שבציור ל”מצודה של יחיעם”, כפי שהעיד זריצקי בנוגע לציור דומה. הוא התכוון ככל הנראה ל”קלעת ג’דין” - מצודה צלבנית מהמאה -12 נהרסה תחת הכיבוש המוסלמי ושופצה במאה ה- 18 על ידי שליט הגליל דאהר אל עומר ומוכרת כיום כ”מבצר יחיעם”. כמו הנוף כך גם מוקדי הפיגורציה מרומזים בלבד ונתונים בקווי עפרון או במערך כתמים, ובחובם נוכל לאתר דמות אב או אם שמניפים את ילדם, משפחה, סוס ורוכבו, וכן גם את דמות הצייר עצמו. ראו בציור הנוכחי את הצייר העומד מול כן הציור – משובץ משמאל לכתם האדום האנכי ומוטמע בינות יסודות המבנה הציורי, כנגד ציפור (אחת או שתיים) שנתונה ברישום סכמתי כמו הירוגליפי וזיהויה מתאפשר בעזרת כותרתו של הציור. ציורי השמן בסדרת ”יחיעם” צוירו בהשראת האקוורלים, על כן הם נקראים ”לפי יחיעם”. בניגוד לאקוורלים הקטנים הם צוירו בסטודיו ולא מול הטבע, וזו הסיבה העיקרית לכך שציורי השמן, ובתוך כך גם הציור הנוכחי, ניחנים בדרגת הפשטה גבוהה עד כדי זניחת כל עוגן במציאות לטובת ערכים ציוריים טהורים. הדמויות, מצודת יחיעם ומאפייני הטבע פינו את מקומם לטובת קווים, כתמים, משטחים, אתגרי צבע וצורה, וניסוחה של מערכת ערכים שבמסגרתה יחיעם אינו אלא נקודת מוצא להגשמת חזונו האמנותי של זריצקי. הציור שלפנינו, על אף היותו חלק מקבוצת ציורים בשם ”ציור עם ציפור”, משתייך לסדרת ציורי ”יחיעם” - מרגעיו החשובים של מנהיג קבוצת ”אופקים חדשים” יוסף זריצקי, בימי שיא כוחו ושיא כוחה. רון ברטוֹש |
תפריט נגישות
