כיכר דה שליט, הרצליה פיתוח, ישראל
תנאי המכירה
הדגמת מכירה
המכירה הסתיימה
|
פריט 116:
אריה ארוך
|
|
|
נמכר ב: $5,500
מחיר פתיחה:
$
4,400
הערכה :
$6,000 - $9,000
עמלת בית המכירות: 15%
מע"מ: 17%
על העמלה בלבד
|
1974 - 1908
ללא כותרת, 1964 ,
טכניקה מעורבת וקולאז’ על צילום,
22X27 ס”מ, חתום בר”ת ומתוארך.
ספרות ותערוכה: אריה ארוך, פרופ’ מרדכי עומר, מוזיאון תל אביב, פברואר 2003 - מאי 2003 , עמ’ 199 (מצולם).
באותה תקופה, באמצע שנות ה- 60 , נתפס ארוך לעוד פרט הקשור בהגדת סרייבו. על אחד מדפיה, המתאר בשתי מיניאטורות את בני ישראל יוצאים ממצרים ואת המצרים הרודפים אחריהם, שרבטה יד נעלמה, כנראה של ילד, אינספור פעמים את הסיפרה 2 על כל השוליים המקיפים את המיניאטורות. סיפרה זו וגם הספרות 1 ו- 5 מופיעות שוב ושוב בדפים רבים. ארוך הוקסם מהשרבוט, ולו רק משום הזדהותו עם העיקרון המודרניסטי של הפנייה אל השוליים, אל הלא חשוב לכאורה, אל הלא מוכר, אל מי שההיסטוריה הגדולה של מלכים ומלחמותיהם פסחה עליו, והעמדתו במוקד תשומת הלב ובמרכז יצירתו. אבל, כמובן, לא רק בשל כך. בעבודה – ללא כותרת, 1964 (הציור שבמכירה) לדוגמה (...), ארוך מפנה חלק משטח הציור לשרבוטים של הסיפרה 2, שמשמשת אותו שוב ושוב גם בעבודות מאוחרות יותר. בציור זה הספרות זורמות במבנה כלשהו. שרבוט הסיפרה הוא כעין כתב אוטומטי, חוזר על עצמו, כמו סימניו של התת מודע. בשיחותיו עם יונה פישר ניסה ארוך להסביר את קסמן של הספרות בשבילו. (...) ”גם שאגאל וגם פיקאסו עשו זאת והדבר ניכר אצל (פאול) קלה יותר מאשר כל צייר אחר. איני בורח מן הסיפור. (...) אלה הטוענים שלא הסיפור חשוב אלא כתיבת האות, אינם אלא מרמזים על שקר. הסיפור חשוב להם מאוד, לסופרים כלציירים. בין האהבה לכתיבת האות, בין ציור האות לבין הסיפור עצמו, נמצא כל הטוב והיפה שבעולם. אחזור אל הציור: אין לך כתב מכוער יותר מזה של אדם המקפיד עליו. כשאדם כותב הוא משגיח בכתב ידו ועל כן כתב ידו מכוער. האוהב לצייר אותיות והסיפור חי בו בלא שיחשוב על הסיפור – בין אם הוא גאון ובין אם הוא משוגע – יפות אותיותיו. זה סודו של האדם שחזר וצייר את הסיפרה 2 באותו עמוד שבהגדת סרייבו. פגשתי בפאקסימילי של הגדה זו לפני זמן קצר. האדם שצייר את הספרות היה טעון במשהו בלתי רגיל. אם נתרגם זאת למושגי זמננו: הוא (...) כאדם ש(מ)צייר 2 סביב המונה ליזה שבלובר. העשרות, ואולי מאות הספרות שצייר – וביניהן פעמיים הסיפרה 5 ואיני זוכר כמה פעמים הסיפרה 1 – מצטרפות בעיני ליצירה אנושית בעלת קצב מוזיקלי מרטיט, ואם תרצה – אף מלאת הבעה ותוכן. אהבתי לספרות המצוירות האלה כה גדולה שנדמה לי שאם עד היום לא קרא אותם איש כפי שנכתבו – אני לפחות קיבלתי אותן כמכתב שנועד אליי”. ואכן, ארוך השיב בעבודות רבות למכתב זה, ששיגרה אליו יד נעלמה. שטיינברג הראתה, שארוך מתייחס בציור אחד (הציור שבמכירה), הן למיניאטורה מסוימת מהגדת סרייבו והן לשרבוטי הספרות. בדף 10 בהגדת סרייבו, שגם עליו משורבטת הסיפרה 2, יש שתי מיניאטורות: התחתונה ביניהן מתארת את יעקב בבית אל: מימין נראה יעקב ישן על אבן תחת עץ, במרכז מיוצג חלומו על ידי מלאך עולה ומלאך יורד בסולם, ומשמאל נראה יעקב יוצק שמן על אבן המזבח שהקים. בציורו ארוך ”עונה” לדף זה: בשני הקווים האלכסוניים המקבילים הוא רומז לסולם: וברישום החיוור המופשט שבצדו הימני הוא רומז אולי למלאך יורד: את זרם הספרות הוא מציג, כמו אמני הדאדא, כחלק מן החלום. מתוך: מרדכי עומר (מחבר ועורך). ( 2003 ). ”אריה ארוך”. הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות בשיתוף עם הפניקס הישראלי עמ’ 181-183 .
| ללא כותרת, 1964 , טכניקה מעורבת וקולאז’ על צילום, 22X27 ס”מ, חתום בר”ת ומתוארך. ספרות ותערוכה: אריה ארוך, פרופ’ מרדכי עומר, מוזיאון תל אביב, פברואר 2003 - מאי 2003 , עמ’ 199 (מצולם). באותה תקופה, באמצע שנות ה- 60 , נתפס ארוך לעוד פרט הקשור בהגדת סרייבו. על אחד מדפיה, המתאר בשתי מיניאטורות את בני ישראל יוצאים ממצרים ואת המצרים הרודפים אחריהם, שרבטה יד נעלמה, כנראה של ילד, אינספור פעמים את הסיפרה 2 על כל השוליים המקיפים את המיניאטורות. סיפרה זו וגם הספרות 1 ו- 5 מופיעות שוב ושוב בדפים רבים. ארוך הוקסם מהשרבוט, ולו רק משום הזדהותו עם העיקרון המודרניסטי של הפנייה אל השוליים, אל הלא חשוב לכאורה, אל הלא מוכר, אל מי שההיסטוריה הגדולה של מלכים ומלחמותיהם פסחה עליו, והעמדתו במוקד תשומת הלב ובמרכז יצירתו. אבל, כמובן, לא רק בשל כך. בעבודה – ללא כותרת, 1964 (הציור שבמכירה) לדוגמה (...), ארוך מפנה חלק משטח הציור לשרבוטים של הסיפרה 2, שמשמשת אותו שוב ושוב גם בעבודות מאוחרות יותר. בציור זה הספרות זורמות במבנה כלשהו. שרבוט הסיפרה הוא כעין כתב אוטומטי, חוזר על עצמו, כמו סימניו של התת מודע. בשיחותיו עם יונה פישר ניסה ארוך להסביר את קסמן של הספרות בשבילו. (...) ”גם שאגאל וגם פיקאסו עשו זאת והדבר ניכר אצל (פאול) קלה יותר מאשר כל צייר אחר. איני בורח מן הסיפור. (...) אלה הטוענים שלא הסיפור חשוב אלא כתיבת האות, אינם אלא מרמזים על שקר. הסיפור חשוב להם מאוד, לסופרים כלציירים. בין האהבה לכתיבת האות, בין ציור האות לבין הסיפור עצמו, נמצא כל הטוב והיפה שבעולם. אחזור אל הציור: אין לך כתב מכוער יותר מזה של אדם המקפיד עליו. כשאדם כותב הוא משגיח בכתב ידו ועל כן כתב ידו מכוער. האוהב לצייר אותיות והסיפור חי בו בלא שיחשוב על הסיפור – בין אם הוא גאון ובין אם הוא משוגע – יפות אותיותיו. זה סודו של האדם שחזר וצייר את הסיפרה 2 באותו עמוד שבהגדת סרייבו. פגשתי בפאקסימילי של הגדה זו לפני זמן קצר. האדם שצייר את הספרות היה טעון במשהו בלתי רגיל. אם נתרגם זאת למושגי זמננו: הוא (...) כאדם ש(מ)צייר 2 סביב המונה ליזה שבלובר. העשרות, ואולי מאות הספרות שצייר – וביניהן פעמיים הסיפרה 5 ואיני זוכר כמה פעמים הסיפרה 1 – מצטרפות בעיני ליצירה אנושית בעלת קצב מוזיקלי מרטיט, ואם תרצה – אף מלאת הבעה ותוכן. אהבתי לספרות המצוירות האלה כה גדולה שנדמה לי שאם עד היום לא קרא אותם איש כפי שנכתבו – אני לפחות קיבלתי אותן כמכתב שנועד אליי”. ואכן, ארוך השיב בעבודות רבות למכתב זה, ששיגרה אליו יד נעלמה. שטיינברג הראתה, שארוך מתייחס בציור אחד (הציור שבמכירה), הן למיניאטורה מסוימת מהגדת סרייבו והן לשרבוטי הספרות. בדף 10 בהגדת סרייבו, שגם עליו משורבטת הסיפרה 2, יש שתי מיניאטורות: התחתונה ביניהן מתארת את יעקב בבית אל: מימין נראה יעקב ישן על אבן תחת עץ, במרכז מיוצג חלומו על ידי מלאך עולה ומלאך יורד בסולם, ומשמאל נראה יעקב יוצק שמן על אבן המזבח שהקים. בציורו ארוך ”עונה” לדף זה: בשני הקווים האלכסוניים המקבילים הוא רומז לסולם: וברישום החיוור המופשט שבצדו הימני הוא רומז אולי למלאך יורד: את זרם הספרות הוא מציג, כמו אמני הדאדא, כחלק מן החלום. מתוך: מרדכי עומר (מחבר ועורך). ( 2003 ). ”אריה ארוך”. הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות בשיתוף עם הפניקס הישראלי עמ’ 181-183 . |
תפריט נגישות
