ארכיון שמשון ארד – שגריר ישראל בכמה ארצות, איש מפא"י ורפ"י, מקורב לבן גוריון, שמעון פרס ומשה דיין – מכתבים חתומים ...

ארכיון שמשון ארד – שגריר ישראל בכמה ארצות, איש מפא"י ורפ"י, מקורב לבן גוריון, שמעון פרס ומשה דיין – מכתבים חתומים בכתב יד של בן גוריון, פרס, דיין, שרת, שרים, חברי כנסת, אישי ציבור, ראשי צה"ל, ועוד ועוד – כולל מכתב היסטורי ודרמטי מנשיא בית המשפט העליון משה לנדוי על סרוב השמאל לקבל את הכרעת הבוחר בעד הימין ונתניהו, 1996, – מכתב מדהים וחשוב ביותר!! כ-200 מכתבים!

לקריאת הכתבה ב'ישראל היום' על הארכיון שלפנינו והמכתב ההיסטורי של השופט לנדוי - לחצו כאן:

השופט כתב: מקורבי פרס ניסו לערב את ביהמ"ש בבחירות

בין השאר:
מכתב בכתב ידו ובחתימתו של דוד בן גוריון. שדה בוקר 1964.
שני מכתבים קצרים בכתב ידו ובחתימתו של משה דיין, שר הבטחון.
מספר מכתבים מאת שמעון פרס, חלקם מודפסים עם חתימתו, וחלקם גם בכתב ידו. על אחד המכתבים בכתב ידו, אשר נכתב על ידו כסגן שר הבטחון, רשם פרס בכתב ידו: "סודי".
מכתב ארוך ומרתק משנת 1996 אל שמעון פרס. במכתב ניכרת הערצתו לפרס – ודווקא משום כך הוא מציע לו לפרוש מהפוליטיקה בזמן הנכון כאשר יתכן ויבוא לידי כישלון בבחירות"
בין היתר הוא כותב:
"איך משמרים את מה ששמעון פרס מסמל? מה צריך שמו לאמר ומהי המורשת ההיסטורית שעליו להקנות בתקופה זו..".
"ניתן אולי היה להימנע מהכשלון ביום הבחירות... מפלגתך זקוקה לצוות צעיר שילמד לעבוד יחד.. ואתה עטור תהילה לא רק בגלל הנשק הצרפתי והגרמני בימי מצור ואמברגו, לא רק בגלל התעשיה האווירית והקמת דימונה, בלי החזון והמנוע שלך, לא היה קם צוות ההנהגה של רבין-פרס ולא היתה פריצת הדרך ההיסטורית שיצרה מזרח חדש על אפם ועל חמתם של נתניהו וחבריו... ".
"למען המדינה... צריך אתה להודיע בקרוב על כך שהחלטת לפרוש מהכנסת ומראשות המפלגה".
מכתב מעניין מאבא אבן. "אני מ קבל ברצון את תיקונך ההיסטורי, אמנם לא נחרת רושם פגישתי הראשונה עם קיסינגר במעמקי תודעתי, אך אל תספר לו עובדה זאת!".
חוברת עם הקדשה של אבא אבן.
מכתבים מאת ראש המטה הכללי חיים בר לב בכתב ידו.
מכתבים מאת האלוף מאיר עמית
מכתבים מאת האלוף עוזי נרקיס

וכן מכתבים חתומים ביד או כתובים וחתומים ביד מאהרן אמיר, חה"כ דוד הכהן (שלושה מכתבים), משה שרת (יו"ר הסוכנות), יגאל ידין, לובה אליאב, הסופר ימימה אבידר -טשרנוביץ, בבה אידלסון, פנחס ספיר שר האוצר, שלמה הלל שר המשטרה, ועוד ועוד...
מתוך המכתבים עולה ששמשון ארד היה מוערך בתפקידו כשגריר של מדינת ישראל ועשה חייל ביצוגה של המדינה. כמו כן עולה מהמכתבים שהיה קשור עם רפ"י ואישיה הבולטים.
אחד המכתבים שרומזים לכך הוא מכתב שמתאר בסגנון אירוני, את אבא אבן, שר החוץ ואיש מפא"י, ומעלה על נס, לעומתו, את משה דיין, שר הביטחון המהולל ומאנשי רפ"י.
וכן גם מסמכים ומכתבים משפחתיים, ורשימות לזכרה של חוה ארד.
מכתבי שגרירים ואישי ציבור חשובים, מכתבים עם תוכן פוליטי חשוב.

המכתב שמבחינת תכנו הוא החשוב ביותר, ושערכו לא יסולא בפז, הוא המכתב של נשיא בית המשפט העליון משה לנדוי בחתימת ידו.
המכתב הוא תשובה לפנית שמשון ארד אליו שבית המשפט יתערב בתוצאות הבחירות בדרך כלשהי – בחירות 1996, אחרי רצח רבין, כששמעון פרס הפסיד לבנימין נתניהו שנבחר בפעם הראשונה לראש הממשלה.
לנדוי כותב בתקיפות שאין דבר כזה לא לקבל את דין הבוחר.
להלן ציטוט מהמכתב:
"הפגם היסודי שאני רואה בגישתך הוא שאינך מוכן להרים ידיים נוכח החלטת רוב הבוחרים בבחירות האחרונות ולכן אתה מבקש את תיקון המעוות, בעיניך, על ידי התערבות בית המשפט."
"המחיר של ניצני הפוליטיזציה של שיפוט בית המשפט העליון כבר ניכר כיום והוא מתבטא בכרסום האמון בניטרליות של בית המשפט בפלוגתות המשסעות את הציבור".
המדהים הוא שכבר אז סבר מחנה אחד במדינה שהמדינה שייכת רק לו ובית המשפט צריך להתערב שלא ישמט השלטון ממנו! לנדוי, כמובן דחה את זה מכל וכל!
ללא ספק מכתב זה הוא "פצצה" של ממש בשאלות הללו בדיוק, כפי שהן עולות גם עתה, וביתר שאת.
רקע
מר יצחק רבין ז"ל זכה בבחירות 92 במיעוט קולות היהודים. גם בספירה הכוללת עם קולות הערבים לא היו לו 61 מנדטים. בעזרת קנייה תמורת תפקידים ומכונית מוציבישי הוא קנה שני חברי כנסת ממפלגת הימין המובהקת "צומת" בראשות רפאל איתן. הממשלה ברשותו העבירה את הסכם אוסלו.
מהר מאוד התברר שבמקום להפסיק את הטרור הוא רק התגבר. אוטובוסים התפוצצו ברחובות, וההסכם לא נחל הצלחה בדעת הקהל.
לחרפתנו, ראש הממשלה נרצח. האבל היה לאומי ונוגע ללבות כל העם.
השמאל ובעיקר התקשורת, שבאופן מסורתי יש לה נטיה מסוימת אליו דיברו מהבוקר ועד הערב יום יום שהימין, הדתיים, נתניהו וכו' רצחו את רבין. ההסתה העמידה את רוב תושבי המדינה היהודיים, שכאמור לא הצביעו לרבין, במצב של התמרמרות עצומה.
לקראת הבחירות התקשורת החליטה שמר פרס, שהוצב במקומו של רבין, ודאי יזכה ברוב סוחף. שהרי מלבד שהסכם אוסלו הוא תהליך של שלום אמת נפלא, הרי העם גם ודאי ראה מי רצח את רבין ומי לא רוצה שלום. ודאי שהעם לא יצביע לרוצחי השלום, אלא למי שהביאו שלום נפלא.
לפיכך בטלויזיה הכינו כבר את שידורי הניצחון הסוחף של מר פרס.
ההפתעה בערב הייתה עצומנה שפרס ניצח רק ברוב דחוק ביותר של שברירי האחוז, בניגוד לכל הסקרים של התקשורת.
אך פרס, הופיע בתקשורת ונאם את נאום הניצחון! התקשורת פירגנה לו והיללה את ניצחונו.
בבוקר ההפתעה הפכה לתדהמה: מר נתניהו ניצח.
השמאל לא האמין!
האמת הייתה שהעם לא הצביע על הישגי תנועת העבודה בהתיישבות, בביטחון ובבניין הארץ.
ניצחון נתניהו שיקף, בעצם, את תוצאות האמת בציבור היהודי בבחירות שרבין ניצח בהן, את הסלידה מהסכם אוסלו שלא הצליח, ואולי בעיקר את הרדיפה שנרדף רוב העם.
למרבה הפלא קברניטי השמאל לא הפנימו את הנקודה האחרונה ו"מאנו" לקבל את התוצאות.
וכך נוצרה, בין השאר, פנייתו של אחד מאנשי שרות החוץ הישראלי המוצלחים, אל השופט משה לנדוי להתערב בתוצאות הבחירות!

משה לנדוי נשיא בית המשפט העליון
משה לנדאו היה "יקה" יליד גרמניה. מסור מאוד לתפקידו כשופט הוגן. יחד עם זה היה מסור מאוד גם לרעיון הציוני. הוא היה ממנסחי העמדה הציונית לועידת פיל.
לנדוי שימש כאב בית הדין במשפט אייכמן
כמו כן היה שותף להרבה הרכבים חשובים בחיי המדינה כמו, למשל, ועדת אגרנט.

מצב כללי של המכתבים טוב – טוב מאוד
המכתבים מסודרים בשני קלסרים גדולים