כ"ט בנובמבר 1947 והימים הסמוכים - שלושה שבועות שכוללים תיאור מרגש של ההחלטה באו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ...

כ"ט בנובמבר 1947 והימים הסמוכים - שלושה שבועות שכוללים תיאור מרגש של ההחלטה באו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, מכתבים על ידי יונות דואר עם פריצת הקרבות בימים הסמוכים ופציעה / ארכיון מכתבים ענק מתקופת הקמת המדינה, מלחמת השחרור ולאחריה, ועוד

ארגז ובתוכו קלסרים ומעטפות המכילים עשרות רבות של מכתבים מההיסטוריון עודד ארצי ובני משפחתו, המכילים מידע היסטורי אותנטי ומעניין.
גולת הכותרת היא מכתבים שכולם משלושה שבועות, דחוסים באירועים: יום ההחלטה באו"ם על הקמת המדינה ופריצת מלחמת השחרור למחרת היום עם משלוח מכתבים ביונות דואר עד לפציעה והמעבר לבית החולים
מרגש ומפעים, מכתב שנכתב על ידי אמו בקיבוץ אליו למחרת הכרזת האו"ם על הקמת המדינה העברית. 1 בדצמבר 1947:
"השמחה היא בודאי משותפת ושווה אצל כולנו עם המתרחש והנעשה! רציתי רק לשתף אותך גם בשמחתנו, ולספר לך מה היה בבית בליל הכרזת המדינה היהודית, מדינתנו. ישבנו ליד הרדיו של אברהם כהן, צפופים כדגים מלוחים ושמענו כל מילה ומילה שנאמרה שם במרחקים, כל יֶס ונַאוּ! וספרנו ושמחנו! איזה צהלה קמה בחדר, וקמו כולם גדולים וקטנים, עד לילדי הגן כולם, ובחדר האוכל ליד שולחנות ארוכים, כולם שרו ושמחו. דוד חורן אמר כמה מילים על בואו של המשיח וחבלי בואו, שרנו התקוה, ואחר כך שתו יין. הריקודים לא פסקו עד שעה 4 לפנות בוקר".
עקב הקרבות ושיבושי הדואר שלח עודד, בימים הסמוכים להחלטת האו"ם מכתבים להוריו בקבוץ על ידי יונות דואר. המכתבים
באחד מהם כותב עודד: "לאבא אמא וכרמיה שלום רב, הבוקר שלחתי יונת דואר עם מכתב אליכם אולם היא לא ידעה לטוס לבדה וחזרה לשובך...מחר בבוקר אני שולח לכם מכתב זה ומקוה כי יגיע". ו
ובמכתב אחר: "אבא, אמא והאחיות היקרים, ושוב על גבי האויר נישא מכתבי אליכם...".
מכתב אחר, שנשלח מירושלים, יום שלישי 20.12.49, מתאר את ההרס שבעקבות המלחמה. "הלגיונרים בעמדותיהם מטיילים 20 מטר מאתנו", כותב ארצי.
נמצאים בארכיון גם קבוצת מכתבים ששלח כחייל בשנת 1950, וכן מקבץ מסמכים ותעודות צבאיות מאותה שנה. יש גם מכתב ממבצע סיני, בו מתוארת חווית הלחימה. ארצי כותב בו: "קראנו אמש בזחילה מכתבים לאור עששית".
בניילונית אחרת מסודרים עשרות מכתבים מעניינים מ1947-1949, תקופת הקמת המדינה ומלחמת השחרור.
המכתבים הקדומים בארכיון הם מתוקים ומעניינים. אלו הם מכתבים מאת קרוביו ומכריו, ביניהם יצחק אוירא, אשר בשנת 1934 מעדכן את אמו של עודד ארצי, היושבת במרחק, על מצבו של עודד והתפתחותו כילד. לצידם מופיעים כתיבות ורשימות וחינניות של עודד כילד בכיתה א', בשנות השלושים. לאחר מכן נמצאים מכתבים רבים ממנו ומבני משפחתו משנות השלושים והארבעים, בהם הדים למאורעות התקופה.

כ"ט בנובמבר 1947
אחרי אלפיים שנה של גלות נוראה שלא היה מנוח לכף רגלנו ונטלטלנו ממקום למקום, אחרי פרעות ופוגרומים, שמדות וייסורים נוראים וביותר אחרי השואה הנוראה שלא היה כמוה מאז ברוא א-לוקים את האדם עדיין שערי הארץ היו נעולים.
באירופה התהלכו להם אודים מוצלים מאש, שרידים יחדים מכל משפחתם שאי אפשר לתאר כלל את ייסורי הגיהנם שעברו. והבריטים לא נותנים להם להכנס.
היהודים בארץ, יחד עם עקורי המחנות הפגינו ללא לאות: עליה חופשית! מדינה עברית!
אי אפשר לתאר את הצפייה הנוראה של עם שרידי חרב שישבו בשקיקה ליד מקלטי הרדיו הבודדים בכל ישוב ותפילה בליבם: אנא ד' א-לוקי ישראל, הושע נא את עמך את שארית ישראל.
מרן הגרי"א הרצוג נשא תפילה באותה שעה בשם העם היהודי כולו ובשם ניצולי השואה ובשם כנסת ישראל כולה ליד שריד בית מקדשנו שלא זזה ממנו שכינה מעולם.
ידועה התמונה המפורסמת של תפילתו בכותל לבדו, כמו כהן גדול ביום הכפורים שנושא את תפילת האומה כולה.
דומה שכל הלבבות היו באותה שעה לב אחד שהקשיב בחרדת קודש.
והשמחה – אין מילים.
התיאור במכתב שלפנינו מתאר מה שאירע באומה כולה.
כולם רקדו: גם ילדי הגן! זקנים וילדים יחדיו. ומסתמא גם כל הדורות כולם.
הדרשה המאולתרת שם על המשיח – כך הרגישו כולם.
וגם חבלי במשיח. כלם ידעו שעוד נכונה לנו מלחמה עם הערבים אך אלו חבלי משיח חבלי לידה.
לעתים בחיי היום יום אנו יכולים לשכוח את חסדי ד' איתנו ולמה זכינו. הארכיון הזה מחזיר אותנו לימים הגדולים ההם, ימי המשיח וחבלי המשיח, ההחלטה באו"ם ומלחמת השחרור, ומזכיר לנו את העיקר שזכינו לו: ברוך ד' שלא נתן למוט רגלינו ושבנו אל ארצנו בשוב ד' שבותנו.

מצב כללי טוב. בלאי אופייני.