תצלומי חיילים, קדושים וגיבורים, במלחמת השחרור, שנפלו על הגנת המולדת - במותם ציוו לנו את החיים – ה"יכין והבועז" של ...

תצלומי חיילים, קדושים וגיבורים, במלחמת השחרור, שנפלו על הגנת המולדת - במותם ציוו לנו את החיים – ה"יכין והבועז" של עצמאותנו: האחד מהקיבוצים, מיישבי הארץ ומגיניה, והשני אוד מוצל מאש, יחיד ששרד מהשואה, שאין יודעים את סיפורו האישי - נהרגו בהפרש של 4 ימים

יוחנן כנעני בן 23, עדינו העצני, עדין הנפש וגיבור בקרב, כ"א תמוז תש"ח, נפל כשחרף נפשו למען חבריו, בקרב על פאלוג'ה – 3 תצלומים, אחד מהם עם הקדשה בכתב ידו
יוחנן בן לאה ואליעזר, חברי משק תל יוסף, נולד ביום כ"ג בתמוז תרפ"ה (15.7.1925). גדל והתחנך בבית-הספר המשותף של עין חרוד-תל יוסף.
בהיותו בן 15 הצטרף לגדנ"ע ונשלח לקורס מ"כים. בשובו אל המשק לאחר סיום הקורס, הקדיש את שעות הפנאי להדרכת נוער וילדים מקומיים ובני "עליית-הנוער" בספורט. היה מטובי הספורטאים של "הפועל" המקומי בענפים שונים של אתלטיקה וגם השתתף בהצלחה בתחרויות ארציות וביקר באימוני הגנה סטטית ודינמית, בהם הצליח בהשפעה אישית, שפעלה גם על הנוער העירוני שנשלח בחופשות-קיץ לשירות עבודה במשק, להפיק מחניכיו את מירב המאמץ להדברת עייפות וחולשה רגעית. בתקופת מלחמת-העולם השנייה, רצה להתנדב לבריגדה היהודית, אך החלטת המשק מנעתהו מכך, משום שלא היה מי שימלא את מקומו בעבודה ובהדרכה. יוחנן הקדיש מעבודתו המקצועית גם לשירות ה"הגנה": הוא סייע הרבה בשכלול הנשק ושמירה על תקינותו, הובא בסוד ה"סליקים" (מחסני הסתר) וגם בהם היה ערך ניכר לפעילותו. בראש חברת הנוער התנגד בכוח - עד קבלת פקודת הנסיגה - לכניסת הבריטים למשק ב"שבת השחורה" (29.6.1946), נדקר בפגיון ואחר-כך הושם במעצר במחנות עתלית ורפיח.
משהחלה מלחמת-העצמאות לא יכול עוד המשק לעכבו, וגם הפקודה לא יכלה לעכבו מלרוץ למקום הסכנה הגדולה ביותר. במסגרת חי"ש השתתף בפעולות באזור הגלבוע, בכיבוש פראונה, אשרפיה, בית שאן, בפיצוץ גשרי הכביש ומסילת-הברזל בדרך לג'נין; עם הקמת צה"ל שירת באחד הגדודים של חטיבת "גולני;" הוא נשלח לקורס קצינים ועם דחיית הקורס לרגל פעולות דחופות נקרא להשתתף במבצע "דני", הועבר לגדוד שפעל בהרים ממזרח ללטרון ואחר-כך צורף לגדוד של חטיבת הפלמ"ח "יפתח" - ובכל מקומות שירותו הצטיין כלוחם אמיץ (אף כי נפשו סלדה משפיכת דם אויב, אך הבין את ההכרח שבדבר והתאמץ להשלים עמו), כמאמן ומפקד לבני המשקים, למגויסים עירוניים ועולים חדשים כאחד וכחבר טוב ומסור לאנשיו.
במסגרת מבצע "גי"ס" לפתיחת הדרך לנגב, הוטל על גדודו לכבוש את פלוג'ה.
בהסתערות על הכפר פלוג'ה התקדם עם מחלקתו לפי הפקודה וביצע את המוטל עליו בכיבוש מבואותיה. תוך שהוא משגיח כל הזמן שירוצו בצוותא, במבנה אחיד והמריצם להמשיך בהסתערות למרות אש המקלעים שניתכה עליהם מעמדות האויב. פקודותיו היו שקטות ורוחו שקולה, הודות לארגון המופתי של יוחנן, עלה בידי הכוחות הדלים של המחלקה להסתער על הכפר ולכבוש אותו.
לאחר זמן קצר נתקבלה פקודת נסיגה. יוחנן ארגן את הכיתה לנסיגה. הם נסוגו תחת אש מקלעים כבדה ויוחנן רץ לפניהם, מחפה אישית עם מקלע על הכח הנסוג, נפצע בראשו ונפל סמוך לעמדות הקיצוניות של הכפר בתוך הגדר. מיד התחילו לטפל בו אך החובש קבע את מותו.
הוא נלחם כאריה ונפל כגיבור. התנהגותו כמפקד כיתה, אומץ רוחו וקור מזגו חברו יחדיו להיות סמל למפקדים והיו למופת לכל המחלקה כולה. הועלה לדרגת סג"מ לפי פקודת מטכ"ל.
אמו זכרה היטב את דבריו שלושה ימים לפני נפילתו בעת ביקור חטוף בבית: "אינני מפחד מפני המוות אלא פן אפול בידי הערבים".
כ"א בתמוז תש"ח (28.7.1948).
ביום י"ג באדר ב' תשי"א (21.3.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל יוסף.

נתן פנטפיל , אוד מוצל מאש השואה, שריד יחיד, עלה לארץ ולא הספיק לספר לאף אחד מה עבר עליו שם בחמש השנים הנוראות, הצטרף למלחמה ונפל
נתן בן גולדה ושמואל, נולד בשנת 1927 בפולין. סיים בית-ספר יסודי והמשיך ללמוד בבית-ספר תיכון עד פרוץ מלחמת-העולם השנייה.
כאן יש חור בסיפור. אין מי שיודע מה עבר עליו בשואה.
אחרי המלחמה יצא ב"נתיב-הבריחה" לאיטליה והצטרף לקיבוץ- הכשרה.
משהעפיל ארצה בשנת 1947 הובא עם כל מעפילי אונייתו לקפריסין והשתדל להשלים שם את הכשרתו. ימים מעטים לפני החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, בא לארץ ועבד כפועל חקלאי בכפר סבא. בימי חייו המעטים בארץ לא הספיק לרכוש לו חברים קרובים ולספר להם את קורות חייו.
עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני". עם פלישת צבאות ערב, לאחר ההכרזה על הקמת המדינה, וכניסת הלגיון הערבי ללחימה, החמיר מצבה של ירושלים והדרך אליה נותקה על-ידי מערך הלגיון בלטרון. בניסיון לפרוץ את הדרך נערך מבצע "בן- נון א'" וגדודו תיגבר את חטיבה 7 למבצע זה והוטל עליו לכבוש את לטרון. כוחות הגדוד נתקלו בכוחות אויב עדיפים ונאלצו לסגת תוך ניהול קרב קשה. בקרב זה נפל, ביום י"ז באייר תש"ח (26.5.1948).
ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.

גודל: פספורט
מצב: טוב