סט 'נודע ביהודה' - דפוס ראשון. ספר יסוד. עותק מיוחס. הגהות, והגהה בשם הגר"ח מוואלוזין בחייו

סט 'נודע ביהודה' - דפוס ראשון. ספר יסוד. עותק מיוחס. הגהות, והגהה בשם הגר"ח מוואלוזין בחייו

"ועל דור יתום זה אני אומר: "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם

וחסידים יכשלו בם"  [נודע ביהודה, יו"ד, עמ' צ"ג; ראה הרחבה]

שו"ת נודע ביהודה, על ארבעת חלקי שולחן ערוך. מאת גדול הדור הגאון רבי יחזקאל לנדא אב"ד פראג, הנודע כ'בעל הנודע ביהודה' על שם ספרו. שני חלקים כרוכים יחדיו בשערים נפרדים. פראג, תקל"ו-תקל"ז [1736-1737]. מהדורה ראשונה, מבוקשת ונדירה של ספר היסוד החשוב, אותו הדפיס המחבר הקדוש בחייו.

עותק מיוחס, הגהות חשובות: בשער הראשון מופיעות מספר חתימות בעלות, ביניהן חתימת הגאון רבי יוסף שאול ב"ר מאיר הלוי (לנדא). חתן רבי ישראל משקלוב, ומצאצאי הנודע ביהודה. בשולי גליונות הדפים מופיעות מספר הגהות למדניות נאות, מהן ארוכות. ההגהות אינן חתומות אולם לפי הנוסח הישיר "כדבר איש אל רעהו" ניתן להבין שההגהות נכתבו בידי אחד מגדולי הדור. לדוגמה: באחת ההגהות [במפתחות שבסוף חלק א'] כתב הנודע ביהודה: "ומצאתי בהגהות מיימוני", ועל זה מעיר המגיה: "מציאה זו נמצאת גם בתוספות"... וכן בשולי אחת ההגהות [חלק אבן העזר סימן מ"ג] רשם המגיה: "שמעתי מפי קודש אדמו"ר הגאון מוהר"ח מוואלאזין נ"י דאשתמטיתיה מהמחבר גמרא ערוכה במסכת בבא בתרא דף קנג..." !! [ראה אודות שאלה זו: שואל ומשיב, שו"ת בית אפרים, ברוך טעם, חשק שלמה, ועוד. מצורף חומר]. לפנינו דבר תורה מהגר"ח שלא נודע עד כה. הגהה אחת עם חתימה קצוצה:.. אל, אולי רבי ישראל משקלאב שחתימת חתנו מופיעה בשער (כנ"ל).

סטפנסקי, ספרי יסוד 309: לפנינו מהדורתו הראשונה של אחד מהספרים ההלכתיים החשובים ביותר בארון הספרים היהודי, שבכל הדורות, שנתקבל בכל תפוצות ישראל כעמוד ההלכה. מאת אחד ומיוחד מענקי הדורות שקמו בעם ישראל, הנקרא על שם ספרו 'כבעל הנודע ביהודה' [עד ששמו הפרטי רבי יחזקאל לנדא כמעט ונשתכח]. החיד"א ב"שם הגדולים" כותב על הספר "נודע ביהודה": "תשובותיו מיוסדות על אדני הפלפול והסברא חריפות ובקיאות... החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא מגדולי הדור, גאון עז תהלות ישראל וגדול כבודו...". בעל התניא העיד על הספר: "הרב מפראג היה יחיד בדורות בהוראותיו, והיה ה' אתו, שקלע אל השערה ולא החטיא המטרה האמתית בכל דבר אשר הורה. (מופת הדור, עמ' עד).

פולמוס ה'לשם יחוד': בסימנים צ-צג שבחלק הראשון שלפנינו, נכתבה תשובתו הידועה של הנוב"י נגד אמירת "לשם יחוד". בסימנים אלו מתנגד הנוב"י בחריפות ל'אמירת 'לשם יחוד' לפני קיום המצוות, הנהוגה על ידי החסידים ע"ש וז"ל: "ועל דור יתום זה אני אומר: 'כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם' "... אולם למרות שבתשובה זו תוקף הנוב"י את אחד מהמנהגים המפורסמים של החסידות, שמו נשאר מקודש כמקודם בעיני החסידים. כמופיע בספרי תולדות החסידות שכאשר גילו לבעש"ט מן השמים שלטובת שלמות נשמתו עליו לשמש תלמיד חכם, הוא נסע דווקא אל הנודע ביהודה והגיש לו את הגחל בכדי להצית את מקטרתו. כמו כן מקובל שהבעש"ט אמר על הנוב"י: "על ה'דראנג' [-אדם גבוה, הנוב"י היה גבה קומה] הזה עומד שליש העולם" ! בחסידות בעלז, למשל, נוהגים עד היום שלא לומר 'לשם יחוד' ביום היאר-צייט של הנוב"י, מפני שהוא התנגד לכך. 

תהליך ההדפסה: ההדפסה החלה בחודש אדר תקל"ו [כפי שמופיע בדף השער], והסתיימה בחודש טבת תקל"ז [כפי שמופיע בקולופון שבסוף החלק השני]. הסימנים צ-צג שבחלק הראשון (בהם תשובתו הידועה נגד אמירת "לשם יחוד") הינםם מחודש סיון תקל"ו, כלומר דברים שכתב הנודע ביהודה מספר חודשים לאחר תחילת ההדפסה.  ביום סיום ההדפסה "בערב ראש חודש שבט תקל"ז לפ"ק, אשר אז השלים ספרו נודע ביהודה קמא" נשא הנודע ביהודה דרשה לכבוד המאורע (אהבת ציון, פראג תקפ"ז, דרוש ט', יח/2).

פאר הדפוס: בנו של הנוב"י, הגאון רבי יעקב'קא מברודי כותב אודות יופיה של המהדורה הראשונה שלפנינו: "...מיום הוסדה מכבש הדפוס בפראג מאז ועד הנה לא יצא מהם ספר בתכלית ההידור היופי כזה". ואכן כפי שניתן להיווכח בטופס שלפנינו, שנדפס ביופי ובהדר, בדיו עז, על גבי נייר עבה ומשובח, שלמרות שלוש מאות השנים שעברו מאז הדפסתו, הדפים נשמרו בשלמות נדירה, ללא קרעים האופייניים לספרים בני הגיל הזה. הכריכה (המקורית?) גם היא נשמרה במצב מיטבי, כולל שדרת העור ועליה הטבעת שם הספר. 

[1], פו, [9] דף; [1], קנז דף. חסר דף הקדמת המחבר בתחילת חלק א. 34 ס"מ.

מצב טוב. חתימות. חותמות. הגהות. כתמי זמן. כריכת חצי עור עתיקה ומוטבעת, עם חסרון.

.................................................. .

רבינו יחזקאל הלוי סגל לנדא [תע"ד-תקנ"ג], מגדולי וקדושי הדורות שקמו בעם ישראל ואשר כל בית ישראל נשען על פסקיו כאחד מן הראשונים. בצעירותו נמנה על ראשי הקלויז בבראד, באותן שנים למד בחברותא את כתבי האר"י עם ראש חכמי הקלויז רבי חיים צאנזער (הראשון) ובד בבד כיהן כאב בית הדין.

בשנת תקי"ד הוזמן לכהן ברבנות החשובה באירופה – בעיר הגדולה פראג וכראש הישיבה הגדולה שם, בה העמיד אלפי תלמידים, ביניהם מגדולי הדור. בפראג פקע שמו כגדול הדור ושאלות לאלפים נשלחו אליו ממקומות מרוחקים ביותר. כ-850 מתשובותיו הדפיס בספרו "נודע ביהודה". בשיטתו ההלכתית לא היסס להביע את דעתו, גם כאשר שיטתו נגדה את דעת הרבנים האחרים, למשל בהיתר גילוח בחול המועד ובפרשת הגט מקליווא, שהסעירה את העולם הרבני בתקכ"ז. ואף מתנועת החסידות הביע הסתייגות, שכן ראה בה חידוש מסוכן.

למרות זאת גדולי החסידות התייחסו אליו באופן מיוחד והתבטאו אודותיו בהתבטאויות נדירות שלא נשמעו כמותן. מקובל שכאשר גילו לבעש"ט מן השמים שלטובת נשמתו עליו לשמש תלמיד חכם, הוא נסע אל הנודע ביהודה והגיש לו גחל להצית את מקטרתו. כמו כן מקובל שהבעש"ט אמר עליו: "על ה'דראנג' [-אדם גבוה, הנוב"י היה גבה קומה] הזה עומד שליש העולם"! עוד אומרים בשם הבעש"ט, "היתה לו לבורא נשמה חדשה שלא היתה עדיין בעולם והיתה גנוזה במרומים עד שנולד הרב מפראג". בעל הדברי חיים מצאנז הסביר את התנגדותו של הנודע ביהודה לחסידות, כי לפני ירידת נשמת הבעל שם טוב לעולם התנגדו המלאכים לירידת הנשמה מחשש שתחזיר בתשובה את כל כלל ישראל, וכבר מנוי וגמור היה שלא להוריד את נשמת הבעל שם טוב לעולם, עד שאמר הנודע ביהודה שהוא ירד לעולם להתנגד לשיטתו.

הנודע ביהודה התנגד לאמירת "לשם ייחוד", שתיקן הבעש"ט ועל החסידים שנהגו לאמרו כתב: "ועל דור יתום זה אני אומר: 'כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם' [נודע ביהודה מהדורא קמא, יורה דעה, עמ' צ"ג]." אודות כך נפוצה האגדה שכאשר ביקש המדפיס מסדילקוב להדפיס מחדש את הנודע ביהודה, חפץ להשמיט באותה תשובה את המלה "וחסידים" ולכתוב במקומה "ופושעים", כלשון הכתוב [הושע יד, י]. כאשר נודע על כך לנודע ביהודה, הפטיר: "אני עשיתי את מ"פושעים" "חסידים"; עכשיו באים הם ומבקשים לעשות את "החסידים" – ל"פושעים"…"

ספריו: שו"ת נודע ביהודה, חידושי צל"ח ושאר ספריו, הם מספרי היסוד החשובים ביותר בארון הספרים היהודי. החיד"א בספרו "שם הגדולים" כותב על הספר 'נודע ביהודה': "החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא מגדולי הדור, גאון עז תהלות ישראל וגדול כבודו…". בעל ה"חתם סופר" כותב עליו (ח"ב, אבה"ע, סימן צה): "ודבר אלקים בפיו, אמת".