תוכן היסטורי נדיר: מכתב "פוסק הדור" הגר"מ שטרנבוך גאב"ד ירושלים

תוכן היסטורי נדיר: מכתב "פוסק הדור" הגר"מ שטרנבוך גאב"ד ירושלים

מכתב ארוך [2 עמ'] בכתב יד קדשו ובחתימתו של פוסק הדור מרן הגאון רבי משה שטרנבוך גאב"ד ירושלים. המכתב ממוען אל ידידו הגאון רבי יחיאל יעקב וינברג ראש ישיבת מונטרי והוא עוסק בין השאר בהתנגדות החרדית להקמת "היכל שלמה". ירושלים, תשי"ח [1958].

המכתב נשלח בכ"ה בניסן שנת תשי"ח, שבועות ספורים לפני פתיחתו של 'היכל שלמה' בירושלים [שאירעה בל"ג בעומר אותה שנה]. גדולי ישראל יצאו אז בחריפות כנגד היכל שלמה [ראה צילום מצורף של המודעה]. במכתבו שלפנינו שנשלח עובר לפתיחה, מסביר הגר"מ שטרנבוך לרב וינברג בשווייץ את טעמו הכמוס של מרן הגרי"ז מבריסק, שאינו מפורט במודעות:  "הגאון דבריסק שליט"א מתנגד מאד לבנין מרכז רוחני עולמי, שעם מצב הדת הרופף אולי פעם יהיה לחפשיים שם השפעה, ועל ידי זה חירבו ויתקנו חדשות בדת".

כמובן שמכתבם של שני גדולי הדור עוסק במגוון נושאים תורניים, בחידושיהם התורניים של שני האישים ובהוצאתם לאור של ספריהם, בכהונתו של הגר"מ שטרנבוך כראש ישיבת 'מתמידים': "אני אומר פה שיעורים בישיבת המתמידים בירושלים, לומדים שם כשלוש מאות וחמישים צעירים כל ערב, רובם עניים גדולים שמהם תצא תורה". כן מופיעים בו ענייני התקופה הסוערים, המאבקים כנגד פתיחת בריכה מעורבת בירושלים: "והמשטרה פה למרות מאסרים ועינויים ודיכואים, אינם יכולים לבלום קול מחאה מאלפי תושבי ירושלם המוכנים למסור נפשם"; על מצבו הבריאותי של הרב הראשי לישראל: "הרב הרצוג שליט"א מאוד לא בריא. לפעמים לא מכיר כלל הבאים אצלו". ועוד.

[1] אגרת אוויר. [2] עמ' כתובים. הכל בכתי"ק ובחתימת הגר"מ שטרנבוך.

מצב טוב מאוד. סימני קיפול.

"פוסק הדור" הגאון רבי משה שטרנבוך [נולד תרפ"ו, עמו"ש], גאב"ד העדה החרדית, מגדולי הפוסקים בדורנו ומחבר השו"ת תשובות והנהגות וספרים רבים נוספים. כבר מצעירותו התפרסם שמו בעולם הישיבות כעילוי. לאחר נישואיו כיהן כראש ישיבת המתמידים, ולאחר מספר שנים, כרב הקהילה החרדית ביוהנסבורג. לאחר ששב לא"י, כיהן כראב"ד מקודש בעיה"ק ירושלים, כיום הוא הינו היושב ראשונה במלכות העדה החרדית ומשמש כגאב"ד העדה. ספריו נפוצים מאוד, הוא נחשב מגדולי הפוסקים בדור האחרון, ונערץ מאוד בקרב חוגים רבים.

הנמען הגאון רבי יחיאל יעקב וינברג [תרמ"ד-תשכ"ו], גאון ופוסק נודע, מגדולי תלמידי "הסבא מסלבודקה". כיהן בגיל צעיר כרב בפילווישקי (ליטא). לאחר פטירת ידידו הגאון רבי אברהם אליהו קפלן, נתמנה תחתיו לראש "בית המדרש לרבנים" בברלין. במהלך השואה גורש לפולין ושהה תקופה בגטו וורשא. נשלח למחנה עבודה ושרד את השואה. לאחר המלחמה הגיע למונטרֶה שבשווייץ, שם עמד בראשות הישיבה עד פטירתו. מספריו: שו"ת "שרידי אש", "חידושי בעל שרידי אש", "לפרקים" ועוד.